האם אלימות הינה הכרח קיומי?

האירועים הקשים של הימים האחרונים בהם בין היתר נלקחו חיים של אנשים צעירים ללא כל סיבה ובצורה שאינה מתקבלת על הדעת, מעלים שאלות קשות לגבי עולמנו אנו ובעיקר הצורות האלימות המייחדות אותו. זהו מאמר פתיחה בלבד למספר מאמרים שאני מבקש לפרסם בהמשך ובהם נדון הנושא וכן אלטרנטיבות שונות של חיים בתוך מסגרות לא אלימות. דוגמאות מן העבר אך גם אקטואליות.

מבוא להשקפת עולם חברתית שונה

האירועים האחרונים מעוררים שוב שאלות לגבי האופן בו ניתן לפתור סכסוכים ובעיקר זה שבינינו לבין הפלסטינים ומקומן של התרחשויות אלימות בתהליך שהפך להיות כה מרכזי באורח החיים של תושבי האזור בכללותו.
אנו מתרגשים עמוקות כאשר תוצאות מעשי האלימות נוגעים בנו ישירות ובאותה עת חושפים פן אישיותי קולקטיבי שבו, בד בבד עם השאיפה להפסקת אותם מעשים נדרשת נקיטת צעדים מרתיעים של ענישה ובעיקר רוצים לראות פעולות של נקמה בנוסח ”עין תחת עין“ המקראי.
לכאורה תופעת האלימות נחשבת לטבעית וקשורה ל“מהותו של האדם“, בו תופסת מקום מרכזי, בסיסי וכנראה בלתי ניתן לביטול. האדם והאלימות חד הם, או באמירתו המפורסמת של הפילוסוף הידוע, ”אדם לאדם זאב“.
ואמנם, אלפי שנות היסטוריה אנושית מוכיחים זאת, לכאורה, כמעט ללא עוררין או לפחות מבלי שניתן כמעט להעלות ארגומנטים רלוונטיים וחד משמעיים כנגד קביעת ברזל זו. בכל תחומי היחסים האנושיים, בין יחידים בודדים, בתוך מסגרות מצומצמות כגון בחיי המשפחה, בתוך קהילות וביניהן, בין מסגרות מדיניות ופוליטיות כגון מדינות ואימפריות; יחסי הכוח הם אלה המגדירים הן את טיב הקשרים וגם קובעים את אורח החיים. האלימות לובשת צורות מצורות שונות, פיזית ונפשית וקובעת מושגים אתיים ומוסריים. דתות שלימות נבנות מזה שהדמויות האלוהיות השולטות בכיפה מפעילות אלימות באופן של הפחדות ואיומים הנוגעים ישירות למאמיניהן. גופים מנהלים כגון: ממשלות, ארגונים כלכליים ופוליטיים עושים שימוש מתמיד בצורות שונות ולפעמים מתוחכמות כדי לשלוט בנתיניהן ובעובדיהן, במקרה של חברות עסקיות. מניעת חשיפת מידע עדכני או הטיית האינפורמציה מהווים אמצעים שגורים של אלימות ובסופו של דבר האזרח או העובד חייבים להיכנע לרצונות השליטים או המעבידים, במקרים דינן. וכדוגמה אחרת, אישה אשר מחייתה תלויה בשכרו של בעלה, תהיה חייבת בהכרח לציית לרצונו, גם אם זה שרירותי, וזו בהחלט צורה של אלימות.
אכן, קיימים סוגים מסוגים שונים של אמצעים כדי לכפות רצונו של אדם אחד על השני, אך מה שמאפיין את כולם הנו קיומו של בסיס אתי ומוסרי של כפיה, השלט בכל מסגרת המאגדת בתוכה בני אדם. כמובן שגם אזור מחייה מסוים הנה מסגרת, כאשר חיים בתוכה שני עמים שונים ומקיימים ביניהם יחסי כוח כדי לנסות ולהשליט רצונו של האחד על השני. כמו כן ומנקודת מבט לגמרי שונה, אנו עדים לכך כמעט מדי יום, כיצד חברות מסחריות נוקטות באמצעי כפיה כלפי הצרכנים, למשל כדי למנוע מהם את חופש הבחירה, על ידי הטלת קנסות או לדוגמה מונופולים הקובעים מחירים מופרזים לשירותים שלהם. ובכלל בעולמנו המודרני העידוד לצריכה מוגברת ומעבר לצרכים האמתיים, הנה גם צורה של אלימות המסתתרת לעתים מאחורי מערכות פרסומת מאוד מתוחכמות.
היסטוריונים והוגי דעות בעבר וכנראה גם בהווה, הגדירו סיבות עיקריות לסכסוכים בין אומות בצורך בשליטה באמצעי ייצור הדרושים לכל אחד לקיום כלכלותיהן. שטחי קרקע, מי נהרות ונחלים, מחצבים ואף נמלי ים ושטחי דגה היוו לא פעם סיבה ומטרה למלחמות עקובות מדם. אך במקרים רבים של אירועי אלימות שכאלה, הצדדים הנלחמים לא נזקקו לסיבות חומריות במיוחד. פשוט מנהיגים ובעלי שררה, ביקשו להוכיח את חוזק ידם ואת רוממותם ליריבי נפש מימים ימימה, ולעתים היו אלה מעשי נקם בעקבות אירועים אחרים עתיקי יומין במסגרת שרשרת של נקמות הדדיות.
חוקרים רבים, בעיקר מתחום ההתנהגות של היחיד, הסיקו שמאחורי התנהגות אגרסיבית עומד פחד קיומי וכמעין ניסיון להשליך על האחר את חששותיו של היחיד. אלו הן כנראה מנגנונים של הגנה עצמית שמפעיל היחיד כלפי השונה ממנו. זהו הסבר שפועל גם בין קבוצות שונות, כאשר כל אחת מגדירה את עצמה על פי מאפייני זיהוי ייחודיים. אז, כפי הנראה, כל קבוצה ממציאה דימוי שלילי של האחר, על פי טעמו. באם זה דימוי מאוד מפחיד, יתכן וייוצר תהליך של דמוניזציה של האחר, כאשר ייקנו לו תכונות מאוד שליליות ומאיימות. כמובן שהמסקנה העיקרית במצבים אלו מבחינתה של כל קבוצה המרגישה מאוימת הנה שהיא חייבת ליצור מנגנון של הגנה כלפי הצד השני, המאיים עליה לכאורה. החשדנות עולה ככל שמתגלים ”סימנים“ ברורים לשאיפות עוינות מהצד השני. הנה כי כך יוצרו מנהגים או חוקים שקובעים את המהות המוסרית של מעשי אלימות, כגון: ”הקם להרגך השכם להרגו“ או ”עין תחת עין“ וכדומה, המוכרים היטב מן המסורת המקראית.
אך גם אותם נפשות חשדניות מעודדות את תחושותיהן באמצעות ממצאים פסבדו מדעיים, כגון המחקרים המפורסמים של חוקר הטבע האנגלי צ‘רלס דרווין, אבי תורת האבולוציה ובעיקר הקביעה של עיקרון הברירה הטבעית. אמנם מדובר במנגנון של הישרדות של המינים השונים בהקשר לתנאי המחיה השוררים בסביבה ספציפית, אבל אותה חשדנות קיומית של בני האדם בתקופתו של דרווין, הפכו אותו מנגנון לצורה של מאבק או מלחמה להישרדות של האדם בכללותו. מכאן ההכרח, לפי אותן דעות שעל האדם היחיד וגם של החברה בה חי, להלחם גם באופן אלים על מנת לשרוד בסופו של דבר, בסביבה שנחשבת לעוינת.
זה לא היה מקרי, ויש לקשור השקפות אלו למצב ששרר בתקופתו של החוקר, בתחילה ובמהלכה של המאה ה-19. ”אנגליה אליה שב דרווין הייתה חברה שסועה מבחינה מעמדית. המתח בין מעסיקים לפועלים, עשירים ועניים דרדר אותה אל סף מהפכה מרקסיסטית . התיעוש המואץ תרם לתסיסה. רכבות חצו את המדינה, מפעלים רבים קמו ועמם פועלים רבים הנאבקים על מקור פרנסה מול אילי ההון, הסביבה הקפיטליסטית ואחיהם הפועלים“. (וויקיפדיה) היו אלו התנאים שתחתם התפתחו במהרה מלחמות עולמיות עקובות מדם שהובילו לשיאים של אלימות אנושית ואשר את ספיחיה אנו חיים עד עצם ימינו.
חלק זה, מהווה למעשה פתיח למספר מאמרים אותם אני מבקש לפרסם בהמשך מדי שבוע. מדובר בטקסטים הכלולים בספר שלי שפרסמתי בשפה הספרדית לפני כמה שנים. אני בהחלט מקווה למשוך את תשומת לבם של הקוראים ואת תגובותיהם במטרה ליצור דיון פתוח.

 
 

אהבת? לחץ כאן וקבל עדכונים על תכנים חדשים שלי
+ שמירה על זכויות היוצרים למאמר באחריות הכותב בלבד

תגובות

טוען...

כותבי המדור

הצג הכל