ביקורת על הספר: אף אחד עוד לא מת בהליכה / יצחק בן נר

לפני כמה ימים כשנסעתי בדרך חזרה מהעבודה, קרני השמש ליטפו והתחבאו לסירוגין בין העצים והעננים . הרוח העיפה לי את השערות על הפנים והיה סוג של אור מדהים מסביב ממש כמו קסם. ברמזור עצרתי את עיניי נתתי לשמש לחדור והוצאתי את היד מהחלון לנגוע ברוח ואז הבנתי שהכדור הזה שאנו נמצאים בתוכו כל כך יפה אך שברירי . לפעמים חייבים לנגוע בו.

ביקורת על הספר: אף אחד עוד לא מת בהליכה / יצחק בן-נר

בגיל 16 לקחתי 4 אוטובוסים מהקיבוץ רק כדי להגיע לדיזנגוף כדי למצוא מגזין שאהבתי בשם "MAD" .דיזנגוף היה העולם הגדול בשבילי לפני שגיליתי אותו באמת.
פעם כשהכל היה פשוט ולא בלחיצת אצבע , היינו מתאמצים יותר כדי להשיג את מה שאנחנו רוצים והתוצאה הייתה ממלאה אותנו בשמחה גדולה!
הספר הוא על געגועים מפי איציק שחופר בזיכרונות של חייו וכל תחנה ,וכל רחוב מזכיר לו איך הפך למי שהוא כיום!כתב,שדרן,מבקר,סופר,מחזאי....
הספר הוא התרפקות נוסטלגית בכל חמשת הסיפורים המובאים:

הקטע שאהבתי מתוך הספר שימחיש את הגעגוע המדובר:

"ללכת. כל הזמן. מהר לא לעצור. לא לתת למכשולים עבירים כמו מדרגות,מעלה דרך או מרצפות פגומות להאט את הליכתך.
ללכת. כמו לנשום. כמו לחשוב. כמו להבין.
הליכה,במובן המעשי והמטאפורי, היא מסלול חיים.
חיים מותני תנועה. אף אחד עוד לא מת בהליכה. ואולי כן?
החיים הם המתח שבין הנע לעומד,בין המקרי לקבוע,בין הסתמי למשמעותי,בין הנשאף למזדמן,בין המובן לסתום,בין מה שהיה למה שהווה ובין הזמני לנצחי.
החיים הם סיפורים. אשכולות של סיפורים. צריך רק ללכת להיתקל בהם,ממול, באזכורים או בזיכרונות,לקטוף.
אסור להחמיץ אותם. ולכן יש ללכת ללכת."

הספר הוא לא ספר קל או קליל למי שאוהב התפלספות צינית על החיים ייהנה, אני אהבתי..


אהבת? לחץ כאן וקבל עדכונים על תכנים חדשים שלי
+ שמירה על זכויות היוצרים למאמר באחריות הכותב בלבד

תגובות

טוען...
הצג הכל