הטור של אימא 3 (על טילים ואלוהים)

אח איזה שבוע! ימים קשים עוברים על אימא, ההתמודדות עם הלחץ של מה יקרה עוד רגע, תהיה אזעקה או לא ואם תהיה אזעקה אולי כיפת ברזל לא תעשה את העבודה ואז... המחשבות על הלא נודע נותנים בה את אותתם, היא העבירה את עצמה לממ"ד ומאז היא לא ישנה טוב בלילה, מתעוררת ונרדמת כל מספר דקות, מין שינה טרופה מלאת מחשבות וכנראה גם פחדים.

לא! היא לא אומרת דבר! אימא אישה חזקה. אסרטיבית, דעתנית ואפשר לספור על יד אחת כמה פעמים ראיתי אותה מתרסקת, נשברת, מרימה ידיים ומואסת בחיים.
אימא לימדה אותנו, לא משנה באיזה בוץ נמצאים, גם אם אתה עמוק עמוק בתוך החרא, גם אם עוד רגע ואי אפשר לנשום יותר, כול עוד הידיים יכולות לנוע תנסה לעלות למעלה ולנשום אויר. ואחרי שהצלחת ולא משנה כמה זמן זה לקח, כשיצאת מהבור תנער את הכול מעליך ותמשיך. אף פעם אל תסתכל לאחור, אל תחיה את העבר, אל תפחד, תלמד ממנו, תהיה חכם יותר, תעשה שוב טוב יותר!

ובכל זאת אימא נשארת אימא וכשזה נוגע בגוזליה ולא משנה בני כמה הם היא מיד פורשת כנפיים, מגינה. ואני...
כן, כבר כמה ימים שהיא לא מפסיקה לצלצל, אני מבין אותה אבל די...!
"איפה אתה"
"בבית אימא"
"יש לך מרחב מוגן?" ספק שואלת ספק מתריעה
"יש מלא מרחבים כאן אימא זה אזור כפרי בלב העיר" אני מנסה להתלוצץ, לשחרר קצת את הלחץ שנשמע בקולה
"מה אתה צוחק עלי" היא נשמעת חצי מרוגזת חצי צוחקת "אתה חושב שזה מצחיק המצב הזה!? אני לא מבינה איך ביבי שותק (אל תשכחו שאימא אוהבת את ביבי ואף פעם לא תאשים אותו בדבר, שימו לב איך היא יוצאת מזה). הכול בגלל בוש, הוא הכריח את שרון לחתום והפך את עזה למדינה! עם ראש ממשלה, שרים, כולם פושעים ורוצחים! מסכן שרון לא רצה לחתום אבל לא הייתה לו ברירה. ועכשיו תראה ההוא (בוש) יושב לו באחוזה שלו ואנחנו מתחבאים כמו עכברים במדינה שלנו".
אני רוצה לחזור לביבי לסגור אותה בפינה שתתאמת אבל היא ממשיכה, עכשיו בתור פרס והחברים
"אתה חושב שאפשר להאמין לערבים!?" היא שואלת ומגבירה את קולה במקצת.
"ממוחמד ועד עכשיו הם אף פעם לא כיבדו הסכמים! היום הוא יגיד לך כן ואחר כך יהיה לא".
השפתיים שלה מתכווצות מזעם, עיניה יוקדות והיא משתלחת בלי מעצורים
"תראה הסכם אוסלו, מי הרוויח ממנו!? רק פרס, רבין וערפת. הם לקחו את הכסף והכבוד ואנשים פה במדינה נרצחו!".
היא עוצרת מושכת אוויר אל ראוותיה וצועקת "אלף ארבע מאות איש נרצחו בגללם! בגלל הסכם אוסלו!!!"
היא לא עוצרת " הם (פרס ורבין) הביאו את הפושע (ערפת) לכאן. שרון זרק אותו מלבנון לטוניס", היא צוחקת צחוק מריר "והאידיוטים נתנו לו מדינה, לרוצח הזה!".

במשך השבוע בין הטילים להופעות לא הצלחתי להתפנות ולהגיע לאימא אז בשישי אחר הצהריים התייצבתי בביתה.
אימא שכבה לנוח וזו הייתה הזדמנות טובה לשאול אותה על האמירה ששלח יואל אביתר ואני אתן את תקציר האמירה.
יואל מתייחס לסוף הסיפור הקודם (2) בו אימא שואלת "יש אלוהים?".
הוא אומר "יש אלוהים והוא כמו כולם. הוא תומך בנוצרים, במוסלמים, אבל מאתנו היהודים נמאס לו מזמן כי אנחנו באים בדרישות ומבלבלים לו את המוח ולכן הוא בעצם נגדנו.
יואל טוען עוד שאם נפנה עורף ולא נתייחס לבורא הוא יחזור בו ויתקרב אלינו.
אימא הייתה בהלם, הטיימינג בין בטילים לבין שיחת עומק דתית אידיאולוגית על בורא עולם דווקא בזמן של סכנת נפשות יכולה לעוות מחשבתו של אדם אבל אני לא וויתרתי!
"עזוב אותי בחייך, אתה רואה שאני נחה" אמרה בחוסר חשק "אלוהים! בטח שיש אלוהים והוא נמצא בכול מקום, בכול דבר, חי, צומח, אפילו דומם".
אני מסתכל בה ומקשיב, האמת שאף פעם לא דיברנו בינינו דת, בית חילוני לחלוטין.
"אתה יודע שאין דבר בעולם הזה שהוא דומם!? הכול עשוי מאותו חומר, מאותו בסיס, לכן בכל אחד מאתנו ובכל דבר נמצא אלוהים".
עכשיו תורי להיות בהלם
"הבחור הזה, איך קראת לו? התבלבל קצת. הוא בטח עבר דברים לא קלים שגרמו לו לאבד את הזהות שלנו, הזהות היהודית!".
היא מסתכלת עלי במבט כואב ואומרת
"גם אתה עברת דברים לא פשוטים באמריקה ועדיין אתה מאמין!"
אני זז באי נוחות מצטער לרגע שהעליתי את הנושא. מה פתאום אני בתוך הבלגן הזה!?
אני שותק.
"החיים לא קלים!" היא אומרת "קוראים לנו דברים איומים, מחלות, תאונות, מוות של אהובים בטרם עת" היא פוזלת אלי וממשיכה "אבל אל לנו לשקוע לתוך מרה שחורה!".
היא מתרוממת מעט מסדרת את הכרית בגב המיטה.
"כל יום שאנו חיים הוא נס! מבוקר עד ערב מיליון ואחד דברים יכולים להתרחש ולפגוע בנו ועדיין רובנו מתעוררים ביום שלמחרת לעוד יום של ניסים!".
"תגיד לו..." היא מטלטלת קלות את הראש "יש אלוהים והוא אוהב גם את עם ישראל וגם את הגויים, אבל... עם ישראל שרד כעם יהודי עם אותה דת ואותם מנהגים כ 3000 שנה! רק זה בפני עצמו נס גדול!" היא זזה בעצבנות "גם בשואה ואני לא מחפשת הסברים! איבדנו כמעט חצי מהעם ושרדנו! התגברנו ואנחנו פה בארץ ישראל, עם יהודי עם התארים הכי חשובים בעולם, מדענים הכי ידועים, יכולת פיתוח טכנולוגית שאין לה אח ורע בעולם וכל זה מתקציבים קטנים יחסית למדינות אחרות!".
ואז היא מסתכלת ישר לעיניי ואומרת
"תגיד לו ככה! אנחנו קשי עורף ועקשנים, בעלי מיליון ואחת דעות וחופרים (גם לאלוהים). אבל אנחנו העם הנבחר! וכולם יודעים זאת כולל הגויים ולכן הם כל הזמן מנסים לקלותנו.
תראה אותנו, אנחנו אור לגויים והם לא יכולים לסבול את זה!".
ואז היא מפסיקה מסתכלת עלי ומנפנפת בידה
"לך לך תשים מים, נעשה תה, כל הדיבורים על אלוהים יבשו לי את הגרון"


אהבת? לחץ כאן וקבל עדכונים על תכנים חדשים שלי
+ שמירה על זכויות היוצרים למאמר באחריות הכותב בלבד

תגובות

טוען...
הצג הכל