רוץ בן סוסי - מבחן רכב פורד מוסטנג 5.0 V8

אישונים מורחבים, רעם באוזניים, בלילת ריחות של דלק וצמיגים שרופים ומוח שמנסה למצוא אחיזה בתוך חלל הגולגולת. תקינות פוליטית? תשאירו את זה לטבעונים.

אנו חיים בעולם חדש, אין ספק. עמוק בתוך מהפכת המידע, יודעים יותר ממה שאנחנו צריכים לדעת, נחשפים ליותר מידי ממה שהנפש מסוגלת להכיל. לפעמים נדמה שאנחנו לא מסוגלים לעשות אף צעד מבלי לנסות להתחשב ולהבין את ההשלכות על הזולת.
בעיקרון, רציונאל הקידמה הוא העדפת הראש על פני הרגש. "מה הדבר הנכון לעשות", "מהי התדמית הנכונה אותה אני רוצה לשדר", "מה יקדם אותי בחיים".
אחלה, אבל איפה הכיף כאן?

את הפורד מוסטנג אין צורך להציג, מי שמעולם לא שמע על הרכב הזה גם ככה אין לו מה לחפש במדור רכב או בעולם המערבי.. לא להכיר רכב כה אייקוני כזה שקול לחוסר ההכרה במותג מקדונלדס.
ובכל זאת, המוסטנג הוצגה לראשונה בשנת 1965 והתחילה את גל מכוניות הפוני/שרירים במחיר סביר ששתף את ארצות הברית משנות השישים ועד שנות השבעים.
נכון, המוסטנג לא נעלמה מעולם, אולם בשנות השמונים והתשעים היו עסוקים אנשי פורד בהעדפת גרסאות פופ מסונטזות ברוח האייטיז .
בשנת 2005 חזרה פורד לרוח הרוק הקלאסי שאפיין את שנות ה-70 ביצירת הומאג' מודרני לדגמים הקלאסים בדור הרביעי של המוסטנג. הדגם שנבחן כאן הוא מבציר 2012, הגלגול האחרון של הדור הרביעי רגע לפני שהדור החמישי והמודרני בהרבה מתחיל להימכר כאן (כאן, הכוונה לאירופה ואולי אף בישראל).

אז מה יש לנו כאן? בהמה באורך 4.82 ברוחב 1.9 , שתי דלתות, מכסה מנוע ארוך ארוך העוטף מנוע בנזין אטמוספרי (ללא טורבו לשם שינוי) בנפח לא תקין פוליטית של 5.0 ליטר, וי 8 המספק 420 כ"ס עסיסיים לגלגלים האחוריים ומומנט של משאית חלוקה עירונית העומד על 53 קג"מ ב-3000 סל"ד נמוכים למדי (למנוע אטמוספרי).
המנוע מודרני מאוד לשנת 2008, שזה לא בהכרח דבר רע (ארחיב על כך בהמשך) , 8 צילינדרים, 32 שסתומים, שימוש נרחב באלומיניום , ובעל תזמון שסתומים משתנה המאפשר לו למשוך עד לקו האדום ב-7000 סל"ד.
בניגוד לקונפורמה המנוע אטמוספרי ומשפריץ אופי, בניגוד למנועים קטני הנפח והמוגדשים. הוא חלק וגמיש ומגיב במיידיות ללחיצות על הדוושה ומזכיר לי שוב שקידמה זה לא בהכרח דבר טוב, היא פשוט שם ואין מה לעשות לגבי זה – קידמה..

כוח לא חסר לאורך כל סקאלת הסל"ד. אתעכב על זה לרגע, תיבת ההילוכים האוטומטית לא ממהרת להעלות הילוך, כל עוד היא אינה מצויה על מצב ספורט, דבר שגורם למנוע להסתובב, לעיתים גם בעליות, על 1000 סיבובי מנוע טרקטוריים (יש מילה כזאת?) או אז המנוע מגרגר כמו לאונרד כהן אחרי סיגריית טיים. באופן מפתיע, אפילו בסל"ד תת קרקעי ישנן רזרבות כוח המאפשרות החלקה מנהלתית ברחובות העיר.
אבל מה קורה כשדופקים את דוושת הגז לרצפה אתם שואלים? "הכל יזכור" של חווה אלברשטיין בערב יום הזכרון מתחלף לפתע ב"קוראים לזה שגעת (או שפעת, או מה שזה לא יהיה)" של יום העצמאות. דימוי נוסף? בבקשה. בעצם זה לא דימוי, זה מעין ניסוי קטן שערכתי. הושבתי את בת זוגתי כרמלה (שתבדל לחיים ארוכים) במושב הנוסע וללא הודעה מוקדמת, כאשר הכביש השתחרר קצת מעדר הקוריאניות האפורות, לחצתי את דוושת הגז עד לרדיאטור. הורדה זריזה של שני הילוכים בתיבה האוטומטית (6 הילוכים) ובעיטה כזו מאחורה ובת זוגתי הייתה מוכנה להישבע שמשאית התנגשה בנו מאחור והעיפה אותנו קדימה. ראש נזרק למשענת, שרירי צוואר מאותגרים ואישונים מורחבים. כל הקלישאות הולכות כאן.


אבל איך היא ננהגת?
בוא נגיד את זה ככה, היא לא בדיוק מערבת לנהיגה כמו מיאטה... אם אתם רוצים לקבל מושג על מעורבות הנהיגה של המוסטנג מול רנו מגאן ספורט למשל, תנסו לנהוג ברנו מהגג. חברו כיסא, הגה ודוושות על הגג וצאו לקרוא את העיר.
תנוחת הנהיגה במוסטנג, תגובות השילדה לשינויי כיוון, הפידבק מההגה , כל אלה יוצרים תחושה שאתה רוכב על סוס ולא..אמממ..הסוס עצמו.
מבט חטוף אחד לכיוון סמל הסוס הדוהר שעל ההגה מזכירים מה הייתה כוונת המשורר. והאמת, זה לא בהכרח רע אם זוכרים שמדובר במכונית ג'י טי גדולה שבנויה למהירות, סטייל ונוחות ולא להשחזות צמיגים על הנורבוגרינג..

ואם כבר סטייל, תנו לתמונות לדבר בעד עצמן. קלאסיקה מודרנית במיטבה שאף אחד (עם דופק) לא יכול להישאר אדיש אליה. כאן בצבע אפור אמל"ח קרבי עם חבילת ספורט הכוללת הנמכת המיתלים, ג'נטים בקוטר 19 אינטש הנעטפים ע"י צמיגי גו דייר סופר קאר במידות 255/40/19 וקאליפרים של ברמבו.
מכסה מנוע ארוך עם פתחי איוורור (סטייל פורד אסקורט קוזוורט, אם מישהו זוכר), אחוריים קצרים ופרופורציית הנעה אחורית קלאסית.

הדגם הנבחן הוא מסוג ג'י טי פרימיום ומאובזר בכל טוב, החל ממושבי עור מתכווננים חשמליים וכלה בהפעלה קולית של מערכת המדיה, מצלמת רברס אחורית על גבי המראה המרכזית (עובד כמו קסם) , מחשב ביצועים (האצות, כוחות ג'י וכו) ו....מקרן המותקן מתחת למראות הצד המקרין על גבי הרצפה את סמל הסוס הדוהר.. קצת מוגזם אבל מגניב..
איכות החומרים וההרכבה בגדול טובים , הפלסטיק לא נוקשה, שימוש נרחב באלומיניום אמיתי ועור והכל מרגיש חזק וחסון. לא ברמה גרמנית אמנם אבל מתקרב לרמה היפנית בהחלט.
במצב שיוט המוסטנג מרחפת מעדנות על הכביש וסופגת באופן מפתיע מהמורות ורק שיבושים חדים יוציאו אותה מהשלווה תוך נעילת המתלה הקדמי המלווה במכה כואבת שעוברת מהגלגלים ישר אל הדשבורד.

צריכת הדלק האמיתית נעה בין 10 ק"מ לליטר, בנסיעה בין עירונית רגועה, 6 ק"מ לליטר בנסיעת פקקים מעצבנת ועד 4 ק"מ לליטר בנהיגת כאסח.
לא רע ביחס לדוברה שמאיצה למאה בפחות מחמש שניות (4.9 מדודות) ועושה כל כך הרבה רעש..

שווה ת'כסף?
המוסטנג דור הנוכחי , כידוע, לא נמכרת בארץ באופן סדיר ועל כן ניתן לייבאה אך ורק בייבוא אישי או אצל היבואן המקביל. עלות רכב חדש כזה בדגם ג'י טי עמוס באבזור נעה סביב ה-350,000 ₪. לא מעט נכון, אבל בהתחשב בתמורה (מנוע, סטייל, פינוק) מדובר כאן במציאה, במיוחד אם לוקחים בחשבון שהאוטו הנוסף בעל סמל הסוס עולה פי 6 יותר.

כנוהל, אני הולך לסיים כאן כל כתבה בקישור לשיר שהכי מתאים לנהיגה ברכב הנבחן, תהנו.
Led zeppelin – black dog

 
 

אהבת? לחץ כאן וקבל עדכונים על תכנים חדשים שלי
+ שמירה על זכויות היוצרים למאמר באחריות הכותב בלבד

תגובות

טוען...
הצג הכל