הפחד כיצד תיראה פניה של המדינה גורם לגלי השנאה בימים אלה

בתום מבצע "צוק איתן" נצטרך לשבת ולדבר בינינו. בקצב הזה כשגלי השנאה והמשטמה מדרדרים אותנו לעברי פי פחת, ההתרסקות החברתית וההקצנה בלתי נמנעים. הפחד של האחד מפני השני, הפחד כיצד ייראו פניה של המדינה והמתרחש בעולם הערבי הקיצוני - הם מקור החולי הרע הזה.

המצב החברתי בישראל מנקודת מבטו של אזרח פשוט

גלי השנאה השוטפים את הרשתות החברתיות על ידי רבים מתושבי המדינה מעוררים דאגה ואף חשש לשבר חברתי עמוק, שנתקשה לאחות אותו. יש שיאמרו שהימין הקיצוני אחראי לכך, ויש שיאמרו שהשמאל הקיצוני אחראי לכך. אם נניח, שהקצוות מימין ומשמאל אחראים להתדרדרות בשיח הציבורי לשפל שלא היכרנו, אז כיצד נכנסו, אם כן, מאות אלפים אם לא מיליונים מתושבי המדינה ליורה הרותחת של השנאה המפעפעת במרחב הוירטואלי?. - לא צריך להיות פסיכיאטר או פסיכולוג – ואני לא - כדי לזהות שהשנאה מקורה בפחד. קיצוני הימין יאמרו, שהם חרדים לגורל המדינה בגין פעילות של השמאל הקיצוני-הישראלי, העושה הכל, אבל הכל ובכל מחיר, כדי לתמוך בנרטיב הפלסטיני, על כיבוש ושליטה בעם אחר. גם בימים שהמדינה תחת מתקפת טילים הם דואגים למחמודה בעזה ולא למסעודה בשדרות, הם מוסיפים. עוכרי ושונאי ישראל, הם מכנים אותם. ועוד דואג הימין הקיצוני לציין, שהשמאל לא בוחל בשום אמצעי כדי להוציא את דיבת ישראל רעה בקרב אומות העולם, ואף מוסיף, שאירגונים אלה מקבלים מימון לשם כך ממדינות אירופה החד צדדיות והאנטישמיות. אירגון ב"צלם" וארגוני שמאל אחרים מהווים עבורם דוגמה טובה לחיזוק טענתם. מנגד, השמאל- הישראלי הקיצוני מצהיר הצהרה דומה, ומביע אף הוא את חששו לגורל המדינה, ומביא כדוגמה את התנהלות אנשי "תג מחיר" בשטחים ובישובים ערביים בתוככי מדינת ישראל. השמאל טוען בלהט כי הכיבוש, עקירת עצי זית ופגיעה בתושבים הפלסטינים על ידי הימין הקיצוני, הם הם, אבות הטומאה, והם הם, שמלבים את השנאה וגורמים לפרץ הטרור והשנאה כלפינו. לדבריהם, ההתנחלויות הם מקור הסיכסוך וככול שנמהר להחזיר להם את השטחים ישכון כאן שלום. הימין הקיצוני מצידו דוחה זאת בביטול, ומצביע על השמאל כמי שמתסיס בפעולותיו את ערביי ארץ ישראל ואת אומות העולם, שממתינות לשעת כושר כדי להגדיר את המדינה כמדינת אפרטהייד, וממהרים להצביע על הסכמי אוסלו כמי שהביאו עלינו את עראפת ומחבליו לתוך תחומי מדינת ישראל. הם טוענים בלהט, כי השמאל לא מבין שהסכסוך הוא לא על שטחי יו"ש, אלא על קיומנו כעם בכל שטחי ארץ ישראל, שהרי רצון החמאס והפלסטינים הוא לחסל את מדינת ישראל כולה כמדינה ריבונית ועצמאית. ובכלל הם שואלים: האם הסכסוך בינינו לבינם מקורו בכיבוש? – ומיד הם משיבים: אם הכיבוש הוא העילה, לפי השמאל, אז בואו נלך אחורה ונבחן את כל ניסיונות ההשמדה של מדינת ישראל ממלחמת השחרור ב- 48' ועד ימינו אלה, ואף קודם לכן במאורעות תרפ"ט ועוד קודם לכן. הערבים לא רוצים אותנו כאן! נקודה. עובדה, הם מוסיפים, ביצענו את ההתנתקות, אז מדוע החמאס יורה טילים כבר 14 שנים? הרי פינינו את עזה עד הסנטימטר האחרון. אז מה רוצה החמאס, שרק משכלל את מכונות המלחמה שלו, אם לא להעיף אותנו מכאן?. השמאל שוב מבטל את הדברים ודואג לציין שההרג שמבצע צה"ל בקרב הפלסטינים והכיבוש הם מקור צרותינו, ואף משתמשים במילה "נאצים" כלפי חיילי צה"ל כדי לחזק את טענתם. בפינג פונג הזה, אלה גם אלה סבורים, שהם נלחמים את מלחמת הצדק שלהם. ההתכתשות בין הימין הקיצוני והשמאל הקיצוני מקורם בפחד של האחד מפני השני, ושניהם סבורים שמלחמתם או מאבקם הצודק, יציל את המדינה מידי האחר. ניתן לזהות את הפחד הזה בתגובות של שני הצדדים. ככול שמפלס הכישלון של שני הצדדים, לשכנע את העם בצידקת דרכם עולה, הם מתחפרים עוד ועוד בעמדתם. הם מתכנסים לתוך עצמם ובתגובה מקצינים את פעולותיהם בהפגנות ובמעשים. טיעוני הצדדים "המשייטים" במרחב הוירטואלי ובשטח בפועל, בין שני הצדדים, מלבים עוד ועוד את האש ומוסיפים דלק למדורת השנאה שמלחכת כל חלקה טובה. לכל אחד מן הצדדים טיעונים למכביר מדוע התיזה בה הוא מחזיק, היא היא, התיזה הנכונה לסיום הסכסוך. ככל שגובר הלהט והפחד מאמיר בליבם, כך מתגברים מעשי האלימות בשטח ובמרחבי הרשתות החברתיות - והשנאה מפעפעת. כל צד מלהיט את מאמיניו בדרכו שלו. השמאל יקרא לחיילי צה"ל טרוריסים ורוצחים, ואת המתנחלים יכנה "מתנחבלים", פורעי חוק ואף נאצים וילהיט את הימין, שיבעט בכל כוחו כדי לקעקע את האמירות האלה. מנגד יגדיר הימין את השמאל כעוכרי ישראל, תוקעים סכין בגב האומה, בוגדים, גייס חמישי, מסיתים ומה לא? - והשמאל יבעט בכל כוחו כדי לקעקע את האמירות האלה. בעוד כל צד נלחם מלחמה משיחית כמעט, ומקצין את דעותיו ותפיסותיו על כיצד צריכים להיראות פניה של המדינה - על פי תפיסתו כמובן – מתעופפים הגיצים מעל ראשם של מרבית תושבי המדינה, שבסך הכל מבקשים לחיות את חייהם בשקט, לעבוד, להקים משפחה, ליהנות ולקיים חיי שיגרה. הם צופים בקרב הזה בין הקיצוניים שבינינו ובמתרחש סביבם במזרח התיכון ובעולם, והחרדה הולכת וגוברת בליבם - לגורלה של המדינה - שאליה עלו והיא בת 66 שנים בסך הכל. הם רואים ימין קיצוני שלא בוחל בשום דרך להטמיע את תורתו בקרבם. הם עדים להתנהלות השמאל-הקיצוני, העושה אף הוא הכל כדי להטמיע את אמונתו בקרבם. הם מאוכזבים מהתנהלות החמאס לאחר ההתנתקות והשקעתו בירי טילים ובחירתו במלחמה. הם רואים שהסכמי השלום עם מצרים וירדן עדיין בתוקף, אך אינם מבינים מה רוצים מהם הפלסטינים?. הרי הציעו להם לא פעם מעל 90% משטחי הגדה והם ברחו מההסכמים. עובדה, הם אומרים, כשרבין החל עם הסכמי אוסלו והביא את עראפת ואנשיו לכאן מטוניס, נתנו לו את תמיכתנו בלי היסוס, העיקר ששלום ייחתם ויסיים את סיכסוך הדמים הזה. וכל זאת, הם מוסיפים, במחיר של 1500 הרוגים ואלפי פצועים שקראו להם "קורבנות השלום". הם ראו את חיזבאללה ואנשיו תוקפים ותוקפים ללא רחם לאחר הנסיגה מלבנון. הם רואים את טבח האזרחים בסוריה. הם רואים את המתרחש במצרים והאביב הערבי שהפך לחורף איסלאמי. הם צופים במרחבי הרשתות החברתית ובטלוויזיה בטבח שמבצעים איסלאמיסטים קיצוניים בקרב האזרחים בעירק. הם רואים את החד צדדיות של מדינות אירופה בתמיכתם הבלתי מסוייגת בפלסטינים ומרביתן נגד ישראל. הם רואים שאמריקה בראשות אובמה מתכנסת לתוך עצמה ומותירה את העולם לגורלו. הם רואים את המאבק בין השמאל-הקיצוני והימין-הקיצוני, והם פוחדים - ובצדק. תושבי המדינה מגיבים כך מתוך פחד. הם מביטים לעולם הרוחש מסביבם ומפלס החרדה גובר ואיתו הכעס, התיסכול, חוסר האונים והחשש הגדול ביותר – גורל המדינה. בימים רווי מתח כשבאופק לא נראה פתרון מדיני, הם נאחזים כבקרש הצלה בכל פעולה שתשיב להם את השקט והשיגרה המבורכת שחווה כל מדינה. בשיחות שהיו לי עם אלפי אזרחים, במרוצת חיי, אפשר לשמוע שאין להם בעיה עם השבת השטחים ביו"ש לפלסטינים. רבים מציינים את שלושת גושי ההתיישבות שמוכרים על ידי אמריקה והאירופאים כהסדר סופי לסיכסוך, אבל הם מדגישים, אנחנו רוצים שלום אמיתי. אם נחזיר להם את השטחים ונקבל טילים כמו מעזה אנחנו פוחדים לעתיד המדינה. גם חברי הכנסת הערביים והפלסטינים עצמם, אינם מוסיפים להורדת מפלס החרדה. התמיכה של החכ"ים הערבים בפלסטינים והקריאות של הפלסטינים להשמדתה של מדינת ישראל, מוסיפים דלק לאש השנאה. יוצא איפוא, שהפחד הוא המניע לכל התגובות. הן מצד הימין הקיצוני, הן מצד השמאל הקיצוני, והן מצד מרבית תושבי המדינה. כשהפחד שולט בלב - אלה התוצאות. אילו רק יכולנו כולנו, שמאל וימין ומרכז לשבת ולהקשיב ולנסות להבין את הפחדים האחד של השני, היינו מגלים אנשים אחרים. ובהעדר שיח של אחים, בל נתפלא, כי הפחד הוא זה שיביא, חלילה, לחורבן המדינה. כשנשב על נהרות בבל – בתקווה שלא - ונבכה שוב, כדאי לזכור שהפחד הפנימי שלנו, משיח אחים, הוא שהביא להרס המדינה שקמה לאחר 2000 שנות גלות - ולא היו אלה טילי החמאס, חיזבאללה או כל אויב אחר.
 

 

אהבת? לחץ כאן וקבל עדכונים על תכנים חדשים שלי
+ שמירה על זכויות היוצרים למאמר באחריות הכותב בלבד

תגובות

טוען...

כותבי המדור

הצג הכל