אזעקה בתל אביב

בתוך היום יום התל אביב עולה צפירה. אנשים נסים למרחב המוגן. חתך אופייני של אזרחים מן השורה. עשר דקות של התוועדות מקרית. מה קורה שם?

אזעקה בתל אביב
בוקר שקט למדי. העיר הגדולה מתעוררת לאיטה. אנשים הולכים בדרכם לעיסוקיהם השונים. פניהם אינן מעידות על מתח או פחד. אולי זו העמדת פנים או הרגל. מזה שבוע ומעלה מתחוללת מערכה בדרום והדי הנפץ שלה מגיעים עד תל אביב.
פתאום, ממש לפתע קורעות יללות האזעקה את האוויר והשקט המדומה נמחק במחי יד. אינני רואה מנוסת בהלה, אבל האנשים מתכנסים לעבר המרחב המוגן. שלט בכתב יד נתלה על גזע עץ וחץ אדום מלווה את הכיתוב: "מרחב מוגן מימין ליד הסנדלרייה".
'ליד הסנדלרייה' אני מהרהר תוך כדי הליכתי למרחב המוגן. 'ממתי יש סנדלריות בתל אביב? הרי משלח היד הזה נעלם מן העולם מזמן!'
בפתח המרחב המוגן מצטופפים מספר גברים ונשים. כולם רציניים והשקט עומד באוויר. מאזינים בדריכות לצפירות העולות ויורדות, שמתמשכות הפעם יותר מכרגיל.
"יש כמה שיגורים" אומרת הגברת שבפתח, כמנוסה בנושא. "עוד מעט נשמע את היירוטים" מגיב הבחור הצעיר שלידה.
עיניי מתרגלות לאפלולית של המרחב המוגן ואני רואה חתך אנושי אופייני: גברים ונשים, צעירים ומבוגרים, מיבטאים בעברית מכל הרפרטואר הקיים בארץ.
"הבומים האלה הם יירוטים, אל תיבהלו" מחווה את דעתו גבר ממושקף בגיל העמידה. "עכשיו חייבים לחכות 10 דקות כדי שרסיסים לא ייפלו עליכם".
שוב יורדת שתיקה על המתגוננים במרחב המוגן. מין המתנה דרוכה, קצרה אבל מעיקה. לפתע רועם אחד הטלפונים הניידים. "הכל בסדר חמודה, אני בסדר גמור, עומדת במקום מוגן". היא פונה אלינו כמי שחייבת הסבר: "זו הבת שלי. דואגת לי מאד, אבל אני גם דואגת לה. גרה עם המשפחה בראשון. ילדים קטנים ואזעקות בלי סוף. מה יהיה?".
שאלתה נותרת תלויה באוויר. וכי יש מישהו היודע?
זהו. יוצאים. ההתכנסות האקראית הסתיימה בשלום. פונים איש לדרכו, אולי עד להתוועדות החירום הבאה...
אמצע יולי 2014


אהבת? לחץ כאן וקבל עדכונים על תכנים חדשים שלי
+ שמירה על זכויות היוצרים למאמר באחריות הכותב בלבד

תגובות

טוען...

כותבי המדור

הצג הכל