כל אחד יכול לצאת מזה. ילדה ונערה בסיכון גבוה. פרק ראשון - כך הכל התחיל

כבר מינקות ניתן היה להבחין במקום שאליו תגיע. הדרך הייתה סלולה וברורה. מעניין לדעת מתי זיהתה את ה"שאול" שאליו נפלה וכיצד מצאה את הדרך "למעלה".פרק ראשון מתוך גלריה המתארת אורח חיים שלם.

כך הכל התחיל
היא עמדה עם התינוקת על הידיים. לא יודעת מה תעשה עם היצור שנמצא לה על ידיה. במיוחד במצבה. כרגע קברה את אישה. נותרה עם שתי בנות ותינוקת. הסתכלה לשמאל ולימין, כאילו מחפשת מענה לשאלה : "מה אני אעשה עכשיו?" "איך אגדל את התינוקת"?
בצידו האחד של החדר עמדה אמה בת השבעים. מקרבת אל רגליה ומחזיקה את שתי נכדותיה, בנות ה-5 וה-3. האם מנענעת את הראש בסימן לשלילה – היא לא תהיה המענה לשאלתה. היא תעזור לה עם שתי הבנות הגדולות. הן עצמאיות כבר. איתן אפשר להתנהל. אבל עם תינוקת – ממש לא. היא לא מוכנה להיות שוב אם לתינוקת. במיוחד בגילה המופלג.
בצידו השני של החדר ישב אביה. ישב על כסא סמוך לשולחן. כהרגלו קרא ספר. הוא לא הרים את הראש.
........................................................................................................
צריך לפתור את הסוגיה במיידית. מה לעשות עם הייצור שהצטרף רק לפני כמחצית השנה אל המשפחה, שכרגע התפרקה באחת. לאן להעביר את התינוקת, חשבה.
אין לה כוחות להכיל את עצמה, אז בטח לא להכיל ולתת מענה לתינוקת עם צרכים אינטנסיביים בשלב זה של חייה.
באין גוף מסייע, היא העבירה בין חבריה את הידיעה על חיפוש משפחה שתקח על עצמה אחריות על התינוקת.
היא שמעה על השכונה שבה התיישבו משפחות עולים מגרמניה לאחר המלחמה. אנשים מבוגרים דיים, בעלי ניסיון חיים רב. בשל המצב הכלכלי היו ביניהם שחיפשו פרנסה נוספת. הם יודעים מה חשוב בחיים. בביתם ילד אחד בלבד. יהיה להם זמן ואת היכולת לגדל בשבילה את הילדה.
כך בוקר אחד חתמה על חוזה עם משפחה והעבירה לידיה את התינוקת.
.......................................................................................................
ובבית הסבתא, נארז תיק קטן ובו חפציה של התינוקת – חיתולי בד, ביגוד שנשמר מהילדות הגדולות : מכנסי פלנל שהסבתא תפרה מפיג'מה ישנה, חולצות מעטפה שהסבתא סרגה מחוט D.M.C, שמיכת שהסבתא סרגה משאריות צמר, בקבוקי זכוכית ומוצצים.
התינוקת "נארזה" והועברה לשכונה החדשה.
........................................................................................................
שתי הבנות הגדולות נותרו עם הסבתא.
באין זמן לאמא של התינוקת וזמן דחוק מאוד לסבתא המגדלת את הילדות הגדולות, לקחה על עצמה השכנה את שמירת הקשר עם התינוקת. כל ערב יצאה לבית המשפחה לומר לילה טוב לתינוקת.

מרגע זה היא חשה את האחריות הבלעדית על עצמה בלבד. הילדות מסודרות. את הבנות ה"גדולות" ראתה בסופו של כל יום על ארוחת הערב בבית הסבתא. את התינוקת ביקרה השכנה בבית המשפחה האומנת.
היא התפנתה לעצמה, על כל המשתמע מכך – בניית מפעל חייה באין מפריע. למעט שבתות וחגים. גם בימים אלה השתדלה "לחסל" את המחויבויות למשפחתה, לאכול את ארוחת הערב ולצאת עם ואל חבריה.
....................................................................................................
עם חלוף הזמן הרגש האימהי, הטבוע בכל אישה עם הולדתה, חילחל מעט. היא הבינה כי היא אינה משמעותית לבנותיה די. היא העבירה את השליטה בהן לאחרים. כך לא עושה אדם נורמטיבי.
בשל הקרבה אל הסבתא, הבנות נותרו בסידור הקיים – מפגש בסופו של כל יום, בשעה קבועה סביב השולחן, מהווה עבורן את המשמעות שלה בעיניהן. את אופן החינוך של הסבתא קיבלה ללא כל התנגדות.
אך הקטנה....... הקטנה מתגוררת ומטופלת בבית "יקי" שאינו ישראלי שורשי ומתחילה להראות סימני התנהגות שאינה מקבלת.
חשבה לעצמה שיש לערער את הביטחון של הקטנה במשפחה האומנת ולחזק את ביטחונה במשפחה השורשית שאליה נולדה.
זאת תעשה, חשבה, באמצעות העברתה של הילדה למשפחה אחרת.
כך לא תרכוש דפוסי התנהגות קבועים מחוץ לבית ובזמנים שתבקר בבית הסבתא תקבל את החינוך השורשי – תתחבר אל הערכים של המשפחה הישראלית, תבין שיש להלחם על כל דבר בחיים כשתראה את אמה ואת סבתא נושכות את שיניהן ולוחמות להחזיק את המשפחה, למרות האסון שארע.
כך קרה כל שנתיים. התינוקת הועברה למשפחה אחרת. בכל משפחה ספגה שפה חדשה, הטמיעה דפוסי התנהגות חדשים. במקביל קלטה מהי משפחה שבורה, כיצד נוהגים כל שותפיה וכיצד עליה לנהוג בחיקה.
 

אהבת? לחץ כאן וקבל עדכונים על תכנים חדשים שלי
+ שמירה על זכויות היוצרים למאמר באחריות הכותב בלבד

תגובות

טוען...
הצג הכל