קלישאה לעוסה אך נכונה, עד שמשהו לא מגיע סנטימטר מהאף שלנו אנחנו לא זזים.!

האם הפכנו להיות אדישים וכהים אחד כלפי השני מכורח המציאות כאן בארץ.? שלשום שמעתי על דלת שנסגרה ונאטמה בפני ישראלים שהיו "במצוקת אזעקה". והיום שמעתי בדיוק את ההפך,הלב פתוח ,הדלת פתוחה והלב שלי מלא אהבה . אנחנו עם נפלא למרות שלפעמים אנו צריכים תזכורת לכך.

הקלות הבלתי נתפסת של הקיום

בחנייה של הבניין הורדתי את כולם ונשארתי עוד כמה דקות לנהל שיחה קצרה בטלפון לפני שעליתי במדרגות הביתה ,לפתע קרו כמה דברים ביחד שגרמו לי למחשבות מהורהרות .
שמעתי אזעקה זו פעם ראשונה בעירי ונדהמתי עד כמה אני אדישה. בלי לפרפר, או לפחד או אפילו לעלות מיד הביתה בכדי לחוות עם כל המשפחה את האזעקה הראשונה עם הילדים.
בעוד אני מדלגת לי בין המחשבות ראיתי שני נערים בגיל 14 רצים הלוך וחזור בין המכוניות כשפלאפון צמוד להם לאוזן. אחרי שביררתי מי הם
התברר שהם מבקרים מאשדוד וברחו גם שם מרעש הפצצות .ההורים שלחו אותם כדי שיחושו פחות חרדה ויבלו עם נערים בגיל שלהם.
לאחר כמה דקות התחיל ויכוח כמה זמן צריך לחכות לפני שיוצאים מהאזור הבטוח, הייתי בטוחה שעם כל החדשות הלעוסות בימים האחרונים הייתי כבר צריכה
להיות קשובה להוראות הבטיחות ,אבל BLACK OUT רציני תפס אותי לא מוכנה לכן החלטתי ש 10 דקות הוא זמן טוב לצאת מהחנייה המקורה.

הסעתי את הילדים בני ה 14 לבית המארח ואז גם בתי הגדולה ירדה והסעתי אותה למסיבה וחשבתי לעצמי מעניין איך תיראה מסיבה של נערים בני 15 בצל ההפגזות?
התשובה לא איחרה לבוא כי בהמשך הערב הייתה עוד הפגזה ועוד אזעקה. הילדים משכו אותי לממד והייתה הרגשה משונה של WHAT THE FUCK אנחנו
במרכז של המרכז ואם הם הגיעו לכאן אף אחד לא חסין. "והשוס" הוא שבכלל החלון היה פתוח אז נראה לי שזה בכלל לא משנה אם היינו בממד או לא.
בזמן שישבנו שם כולנו כמו בתוך אווירה של משחק יותר מאשר מלחמה בתי סימסה לי שהמסיבה דווקא בסדר אבל היא רוצה חיבוק ממני כשהיא תחזור לבית.
היא סיפרה שבמסיבה נכנסו כל הילדים לממד וסיפרו בדיחות ועשו צחוקים אך היא קצת פחדה בכל זאת.

אחרי שבדקתי שכל ראש נמצא על הכרית לפני שהלכתי לישון הייתה לי שינה טרופה וב 6 בבוקר קמנו שוב עם אזעקה והרגשתי שעושים עלינו אמבוש כאן בארץ היפה שלי ,ושוב ממד ושוב לא סגרנו בכלל את החלון כי רצינו להקשיב לרעש שהתפוצץ לא רחוק מאתנו.
ואולי אנחנו צריכים לצאת מהאדישות כי בסופו של דבר אם המלחמה לא תגמור אותנו האדישות בוודאי תחסל אותנו לפני.

וכמובן זה היה לפני כמה ימים והיום אנחנו בעיצומה של לחימה, מאחלת לחיילים שלנו חוסן וחוזק ושיידעו שכל העם איתם.


אהבת? לחץ כאן וקבל עדכונים על תכנים חדשים שלי
+ שמירה על זכויות היוצרים למאמר באחריות הכותב בלבד

תגובות

טוען...
הצג הכל