כמה מילים בטרם יחל הדיון הציבורי במחיר המבצע

מבקש לגעת בדחילו ורחימו ובכל הזהירות הראויה, בנושא רגיש שיעסיק לצערנו את מרבית הציבור בימים הבאים, וזהו נושא החללים ומצב הרוח הלאומי

בישראל מתקיימת תופעה שלעניות דעתי אין לה אח ורע בעולם כולו. מדרך הטבע ייעודו של צבא להילחם ולהגן על המדינה ואזרחיה וכשנלחמים, למרבה הצער נופלים גם לוחמים. בארצנו משום מה מתקיים מן היפוך יוצרות שכזה שלפיו, היפגעות אזרחים בפעולות פח"ע ואו לחימה, מתקבלות כמעט בהשלמה כאילו המדובר בגזרה משמיים. לשיאם הגיעו הדברים באותן שנתיים הארורות (2002/3), שבהן נהרגו 365 אזרחים נשים וטף, בפיגועי תופת נוראיים. מאידך כשחייל נופל בקרב, הוא הופך מיד לבן של כל אחד מאיתנו, והמדינה כולה עוצרת את נשימתה ושוקעת ביגון עמוק. כך מרכיב מספר החללים המשוער בכל פעולה צבאית שהיא, תמיד היווה פקטור מרכזי הן בצה"ל והן בממשלה, בהחלטה האם לאשר או לשלול את ביצועה של כל פעולה ופעולה. אינני יכול או רשאי לגנות מצב זה, ואולי זהו עוד מאפיין שיש לחוקרו ושעושה אותנו לכל כך אחרים/שונים. מיותר לציין שאין אסון גדול יותר מזה של משפחה שבנה נפל בקרב. בימים הבאים הציבור ידע לחבק ולתמוך באותן משפחות שיתווספו לצערנו למשפחת השכול בישראל. יחד עם זאת ובה בעת עלינו להימנע בכל מאודנו מאותן תופעות ומחאות שקרעו בעבר את העם, ולשיאן הגיעו הדברים בעת מלחמת לבנון הראשונה. גם אם יש הטוענים שמחאה ציבורית זו דווקא השיגה בזמנו את מטרתה, הריי שאין שום דמיון או הקבלה בין אותה מלחמה כל כך מיותרת וחסרת תכלית ב 82, לזו הנוכחית שאין מובנת ומוצדקת ממנה.
 

 

אהבת? לחץ כאן וקבל עדכונים על תכנים חדשים שלי
+ שמירה על זכויות היוצרים למאמר באחריות הכותב בלבד

תגובות

טוען...

כותבי המדור

הצג הכל