הטור של אימא (הפסקת אש)

או במילים אחרות, די עם המלחמה הזו אימא!

אוטוטו שבועיים למלחמה!
האזעקות ממשיכות לצפור בכול הארץ וכמובן גם באזור מגוריה של אימא.
אנחנו שומעים את הבומים של כיפת ברזל ואת הדף הפגיעה ואז קצת אחרי יורדים משמים לא מן כי אם ברד של פתיתי ברזל שדקה לפני היו חלק מטיל שנשלח על ידי בני דודנו ישמעאל להורגנו.
אימא כבר לא יוצאת מהבית, שני ניסיונות כושלים שהתחילו באזעקה והסתיימו בריצה ותחנונים לתוך אינטרקום זר, בבית זר, שיפתחו לה את הדלת לחדר המדרגות הבהילו אותה גרמו לפחדיה לעבור את סף ההיגיון - אם יש בכלל הגיון במה שקורה סביבנו – ומאז היא בחמ"ל מנהלת את הקרבות ליד מסכי הטלוויזיה ומקלטי הרדיו שפזורים בכל חדר מחדרי הבית, ביתה ועובדים נון סטופ סביב השעון.
אני משתדל להגיע אליה הרבה יותר וכשאני בא אני מנסה לכבות את רעש דיווחי השדרנים ולהסיט את השיחה לעניינים שוליים ואפילו קצת מעוררי גיחוך.
אמת לא תמיד אימא משתפת פעולה, היא כול כך עמוק בתוך הלחימה והידע שלה על מצב הכוחות, אסטרטגיות לחימה, הציוד שצה"ל משתמש והמכשור החדש שפיתח גורמים לי לחשוב שיש לה טלפון ישיר לרמטכ"ל או לפחות לאלוף פיקוד הדרום. ההוראות שהיא מחלקת לאחר שאחד השדרים נותן תמונת מצב מפתיעים אותי עד כדי שבא לי לקשר את אימא עם איזה שהוא גורם צבאי ואולי היא תוכל לתת מענה לדילמות של הקבינט הביטחוני לגבי המשך הפעולה והרחבתה.
אבל היו מספר פעמים בהם ניסיון העברת נושא הלחימה לעניין אחר הצליח ואימא סגרה את מקלטי הענק הישנים התיישבה בסלון ונתנה לי אפשרות לשנות את הלך הרוח.
אומנם במקרה זה ההצלחה עלתה לי בלא מעט מבטים זועמים ואפילו רוגז מצידה אבל מה לא עושים בשביל הורדת לחץ הדם של אימא!

התיישבתי מולה על הכורסא של ארצ'י, הסתכלתי סביב, חיפשתי נושא לדבר עליו, מהר לפני שהיא תשתעמם ותבעיר את אש המלחמה שוב!
מבטי צד את הטלפון הישן שיושב לו על סטנד מפואר בין המטבח לסלון, טלפון בן 30 שנה שלא ניתן למצוא שום קשר בינו לבין הסביבה אפילו לא באופן מקרי ועדיין היא לא מוכנה לוותר עליו.
"תגידי אימא הטלפון הזה" ואני מצביע על טלפון, "כבר תיקנת אותו עשרות פעמים, הוא עלה לך כמו מרכזיה טלפונית בבית עסק! למה את לא מחליפה אותו!?"
היא מסתכלת עלי במבט מתפלא, נעלב, מלווה בזעם, כאילו שהיה ברור ואיך זה שאני לא יודע,
"כי יש לו מזכירה!".
מי צריך היום מזכירה אני שואל.
"אני צריכה!"
"מה אתה חושב שאני כמוכם!?
עונים לכל שיחה!
מדברים שעות בטלפון!
לא תמיד אני עונה (מסננת אהה!?)
מה אתה חושב, אני עסוקה (באמת!?)
לפעמים אני יוצאת מבית... "
"ומשאירים הודעות אימא!?"
"בטח!"
"מי!?"
"מה זה משנה, משאירים וזהו!"
"מה אימא יש מחזרים?"
היא מסובבת אלי את ראשה תוקעת בי מבט נוזף ואני רואה את החיוך הממזרי מאחורי הקור שהיא מנסה לשדר
"תגיד אתה לא מתבייש! אני אימא שלך!!
לא מבינה, לא יודעת מאיפה, מאיפה יצאת!!?
איך יכול להיות כזה במשפחה שלנו!?
ואז היא עוצרת למספר שניות, מסתכלת על התמונה הכי חביבה עליה, זו שמעלה חיוך על שפתייה, מחזירה אותה אחורה לטיול שעשתה בהרי ההימלאיה וגורמת לה נחת.
הפעם זה לא הצליח, היא נושמת עמוק ויורה "אתה ממנו!!"
עכשיו היא כבר לא יכולה לשבת, הזיכרונות והאדרנלין מציפים אותה.
"נמאס לי אתה שומע! את כל החיים נתתי לו, היופי שלי. אתה יודע איזו ילדה יפה הייתי, מי לא חיזר אחרי, ואני נתתי לו את הלב שלי ומה יצא לי מזה!?"
והנה אני מרגיש את הצונאמי בדרך אלי
"ילד שלא מכבד את אימא שלו, אתה! אתה אף פעם לא שמרת על הפה שלך, תתבייש!"
היא מתיישבת חזרה על הספה מרימה דף פרסומת שמונח על השולחן ולא קשור לכלום ובלי שום חיבור הגיוני שואלת.
"רוצה תה, משהו קר לשתות?"


אהבת? לחץ כאן וקבל עדכונים על תכנים חדשים שלי
+ שמירה על זכויות היוצרים למאמר באחריות הכותב בלבד

תגובות

טוען...
הצג הכל