"מזכרות לנפש. הדרך נחרשת ומעמיקה, בנתיב אל העתיד. פרק שני בגלריה המתארת אורח חיים שלם.

פרק המציג את התשורות שרכשה הילדה בעת ינקותה. זאת, באופן בו הוצפו מהזיכרון.

גיל צעיר מאוד, במשפחה הראשונה של האומנה. הקטנה נענשת, כנראה על התנהגות לא תואמת את הנהוג שמשפחה "יקית". היא זוכרת את האור שנכנס מהחרכים שבקיר העץ של המחסן שאליו הוכנסה – עד שמומלה (השם שכינתה את האומנת) תבוא לראות אם נרגעה ותאפשר לה לצאת.
האמא נשואה לבעל ("איש") שלא רוצה את ילדותיה. היא והוא מתגוררים בדירה מול הסבתא. הבנות ה"גדולות" גרות אצל הסבתא. הקטנה מגיעה לביקורים לביתה של הסבתא. ארוחת שבת (סבא, סבתא, אמא, איש, הבנות. הקטנה גם, כשבאה לבקר לשבת. האיש אסטניסט ולא אוהב ילדים, קם משולחן האוכל ברגע שהקטנה ביקשה להתפנות בבית שימוש.
קיץ. הקטנה באה לבקר בבית הסבתא. בבית שוהה ילדה נוספת – אורחת של ה"איש" שלא אוהב ילדים.
עם ערב הבנות פותחות את החלון וצועקות לעבר הדירה ממול: "אמא, אבא – לילה טוב".
הקטנה באה לביקור בשבת. ה"איש" שלא אוהב ילדים והאמא לוקחים את הבנות לטיול, לגבעת הכלניות. קטפו המון כלניות. שמו באוטו וחזרו - האם ובעלה לדירתם. שלוש הבנות לבית הסבתא. אמרו לה: "עכשיו תהיי בשקט. תמצאי לך מה לעשות. היינו בטיול – די והותר".
הקטנה משחקת עם "פנינה", החברה הדמיונית. שעות מספרת לה סיפורים ו"משחקת" איתה בפרדס שמאחורי הבית של הסבתא.
הקטנה צריכה לעבור הוצאת שומה מהלחי. הקטנה לא ידעה שנוסעים לבית חולים בעצם ל"ניתוח" – הם נסעו ל"ראות רופא". כשהקטנה גילתה שהביאו אותה למקום בכחש, הקימה מהומה - מלחמת עולם וצרחות שלא מנעו מהאם להכריח אותה לשכב על מיטת בית החולים, להחזיק אותה עד תחושת חנק. והכל כדי להוציא את השומה מהלחי.
בצהריים, כשחזרו מבית החולים, הביאו אותה לבית הסבתא. אחיותיה הגדולות ישבו בחוץ והכינו שיעורי בית. האמא חזרה לעבוד.
גן פעוטות דתי. שם נמצאים כל היום, כולל ארוחות מלאות.
הגננת לבושה מכף רגל ועד ראש. הבנות בחצאית. הבנים עם כיפה. הקטנה הגיעה עם בגדים שסבתה תפרה לה מפיג'מה ישנה. הבגדים לא דומים לאלו שהבנות לבושות בגן. הילדים יושבים בעיגול, צועקים מילים לא ברורות – היא לא מבינה מה אומרים. יושבת בצד ומחכה שיסיימו. הגננת מתקרבת אליה וגוערת בה, תוך אמירה "מודה אני לפניך מלך חי וקיים…" וממשיכה לעבר הילדים האחרים שמתנדנדים על הכסאות וצועקים.
גם סביב שולחן האוכל – קודם רוחצים ידיים, לא ישר מהברז אלא הגננת שופכת על הידיים מים מסיר גדול. אח"כ יושבים סביב השולחן, עם ידיים שלובות ושוב צועקים "ברוך אתה ה' אלוהינו.....".
הגיע היום שבו שלטה בכל הצעקות והשתלבה בהן. החיוך של הגננת אליה העיד כי היא "משולבת" כיאות.
אך, כשהרימה את הטלפון בבית הסבתא, תוך אמירת הברכה "מודה אני לפניך...", טרקה האמא את הטלפון ואמרה: ממחר את לא תלכי לגן ההוא יותר.
גן של גדולים. סבתה הביאה אותה אל הגן הזה ביחד עם אם משפחת האומנה.
גננת עם צמה מסובבת את הראש.
עוד אישה קטנה שמסתובבת כאחוזת תזזית.
והילדים, מפוזרים בפנים ובחוץ.
כולם מסתכלים עליה. על הלבוש המשונה שלובשת.
כולם משחקים והיא מסתכלת מהצד. כולם גדולים, עליזים ומתרוצצים מפה לשם.
כשהגננת אומרת ל"שבת בכינוס" כולם מתיישבים בעיגול ומתחילים לשיר. היא לא מכירה את השיר רק מקשיבה.
כשמגיע הרגע שחשה שדי לה מכל כך הרבה ילדים מרעישים. היא בוחרת לברוח אל מאחורי "ההר" שמחוץ לגן – לשחק עם פנינה.
לא מחפשים אותה והיא לבד, רגועה ומשחקת לה בשקט.
אח"כ ארנסט של מומלה (כך קראה לאומנת שלה) בא לקחת אותה עם הוספה שלו. היא נעמדת לפניו, מחזיקה בכידון ונוסעים "הביתה" – אל הבית של מומלה וארנסט.
האמא שלחה את ה"איש" שלא אוהב ילדים ל"עזעזאל". מאז קוראים לו "ההוא", תוך הבעת שאט נפש.
קיץ – היא גרה כל הקיץ אצל הסבתא. אמרו לה שמעכשיו היא תגור בבית של המשפחה ובסוף הקיץ תלך לכיתה א'.
אבל, "אמא עסוקה וסבתה זקנה". לכן היא צריכה ללכת עם האחיות הגדולות לקייטנה. כל הילדים שבקייטנה כבר בבית הספר. היא קטנה, אבל צריכה להסתדר. היא בילתה כל הימים על הידיים של נוגה המדריכה – מרגע שהגיעו לקייטנה שיש בה כל כך הרבה ילדים והמון רעש, עד שעולים שוב לאוטובוס ונוסעים בחברה "הביתה" – הפעם המושג מתייחס לבית של הסבתא.
בבית של סבתא וב"שכונה" היא לא מכירה אף אחד.
האמא אינה.
הסבתא עסוקה.
האחות הגדולה עם חברה.
האחות האמצעית רוצה ללכת עם חברה, אבל "צריך להפטר" מהקטנה שרוצה להיות איתן. החברה אומרת לאחות האמצעית ללכת קדימה ומתקרבת אל הקטנה "לומר לה סוד" ואז.......... צורחת לאחות האמצעית "רוצי!" ומתחילה במרוצה אחריה. היא נשארה לבד ליד השער. מסתכלת איך עזבו אותה כי לא רצו אותה.
שגרה בבית של סבתא, הכולל גם את "המשרד" (בית הדפוס של האמא). בשני חדרי הבית עומדות מכונות גדולות ומרעישות, ומסביבן ארון בגדים, ויטרינה ושידה שבה מקום למיטות מתקפלות. "המשרד" הינו בית הדפוס היחיד באזור המרכז ועוד מנוהל על ידי "אשה" שהיא "אלמנה" – "גיבורה", האמא.
בבוקר כולם מקפלים את המיטות והמקום מתפקד כבית עסק לכל דבר.
עם ההכנות לשינה. האמא מתכוננת ללכת אל דירתה שממול. הסבתא פותחת את הספה למיטה כפולה – שם תישן עם הבת האמצעית. הסבא ישן בחדר השני, על ספה. הבת הגדולה והקטנה פותחות את המיטות המקופלות ומתארגנות לשינה.
אז מגיע איש אחר. איש שבא לבקר את האמא. הוא מדבר אנגלית. הם מתחבקים, מתנשקים והולכים להם – לילה טוב.





אהבת? לחץ כאן וקבל עדכונים על תכנים חדשים שלי
+ שמירה על זכויות היוצרים למאמר באחריות הכותב בלבד

תגובות

טוען...
הצג הכל