הטור של אימא (דיור מוגן ונשיאים)

כבר שנים שאימא שלי רוצה לעזוב את ביתה ולעבור לדיור מוגן. טוב זה לא בדיוק נכון! כבר שנים שהיא מחפשת, בודקת, קובעת פגישות ומאלצת אותי להסיע אותה לאותם בתי דירות הנקראים בלשון מעודנת "דיור מוגן"

כל פעם מחדש אני יושב עם אנשי מכירות חלקי לשון וממולחים,
בדרך כלל נשים יפות בגילאים מבוגרים - תדמית מעולה וגישה אסטרטגית מצוינת לקהל הלקוחות הפוטנציאלי - שהחיוך מרוח על פניהן ונופת צופים על לשונן.
לפעמים אני תוהה אם זה מקום המיועד להגן/לשמור על הורינו המבוגרים או שזו תעשיית כסף אדירה שעושקת כל אגורה שצברו אנשים אלו כל חייהם?
אבל עזבו, זמן אחר, שיחה אחרת!

אתמול אימא צלצלה אלי
"יש לי פגישה בשתיים עם סילביה!".
"יופי אימא" לא יודע בכלל במה מדובר.
"מצוין אז תבוא לקחת אותי חצי שעה לפני הזמן"
אני נכנס להיסטריה "מה!? מה קרה!? לאן!?"
"אמרתי לך לפני שבוע שכחת? תבוא אני מחכה לך!"
אני שותק, בהלם. הראש מנסה לזכור פגישות, התחייבויות, מעבד הנתונים עובד במהירות מטורפת, רגע, לא ידעתי, אני...
"אפשר לדחות אימא!?".
"עוד פעם אתה עושה לי את זה! חודש וחצי אני איתה בטלפון, פעם היא חולה, פעם אני בבדיקות, עכשיו אתה אומר לי לדחות!!... ואז היא מתחילה.
"לא אכפת לך מאימא שלך, אני פה לבד כל היום, אין לי חברה, אני משחקת ברידג' עם המחשב! עם המחשב אני משחקת!! אתה שומע!!! אני מדברת לפלסטיק עם אותיות קטנות שמונח על השולחן ומסך מזכוכית!!".
"טוב אימא האסוף אותך".
אני מנתק מרים ידיים למעלה ומאשים אותו בכל צרה מהצרות שלי. סופר לו אותם אחת אחת ובוכה!

בדרך לסילביה (עוד אשת מכירות) אני מנצל את המצב ושואל אותה שאלה, הפעם שאלה שאייל שלח לי במייל.
"נו אימא שמעת!? עשו את טקס השבעת הנשיא בצמצום, בשקט. מה דעתך על הבחירה לנשיאות?".
לרגע נדמה שהיא רוצה להתנתק מחגורת הבטיחות ואז היא מסתובבת ומסננת, "מותק כולם גנבים!!! תסתכל על זה, לקח חמישים מיליון!!!"
"מי זה אימא!?"
היא מתעצבנת "שטרית הזה, חתיכת ז?ל !!! יש לו חמש בתים!!! ולי! למה לי אין!? אני עבדתי ארבעים שנה כמו חמור והוא, הוא עבד עלינו הגנ$ הזה! היה ראש עיר, שם הוא עשה את הכסף. הם כולם(כל ראשי העיריות) גונבים, לוקחים שוחד מקבלנים! תסתכל, איפה שאתה רואה בנין גבוה יותר מאילו מסביבו תדע, שוחד!"
עזבי אימא כבר בחרו את ריבלין, מה דעתך עליו?!
אבל היא לא שומעת, הגוף שלה מתכווץ, הידיים מתעופפות מצד לצד והיא ממשיכה
"ופואד השמן המגעיל הזה!?
באמת! זה צורה של נשיא!?
מה יגידו עלינו בעולם!?
לא מבינים מה הוא מדבר, כאילו יש לו סטייק או עוגה בפה!
שבע מאות אלף דולר מצאו בכספת שלו בבנק, מט#$טם!
מי בכלל הציע שהוא יהיה מועמד!? אני אומרת לך מדינת חלם!".
פתאום היא מחייכת "אני אגיד לך את מי! היו צריכים לבחור את שכטמן! אדם תרבותי, יודע שפות. בטח שלא יבחרו אותו! הם מפחדים ממנו, הוא היה מראה להם בדיוק מאיפה משתין הדג, הוא לא פראייר! הוא לא מהחברים שלהם!".
היא מפסיקה, מסתכלת לעבר המאפרה הפתוחה שבתוכה נח לו האיפון שלי ושואלת "מה זה?" .
אני לא מתייחס וממשיך "וריבלין אימא, מה דעתך על הבחירה ברובי ריבלין!?"
היא לא עונה, מפנה את ראשה אלי ממקדת מבטה בעיניי מצביעה על המאפרה בחוסר סבלנות ובקול רם שואלת שוב "מה זה!!?"
אני מפנה מבטי למאפרה מיתמם ואומר "טלפון אימא, הטלפון שלי".
היא לא מוותרת "אתה מקליט אותי!? למה הוא עובד!?, אתה רוצה לעשות צחוק מאימא שלך!?"
אני נלחץ קצת, הפרצוף שלי מרגיש חם אש "מה פתאום אימא! זה הג'י פי אס (היא מבינה) הוא מכוון אותנו!"
היא מתעקשת "אז למה הוא לא מדבר? תמיד כשאתה משתמש בו הוא מדבר".
אני מוציא את הטלפון מהמאפרה, מסובב אותו כאילו בודק "אהה איך לא שמתי לב, הוא היה על שקט, איזה אידיוט אני"
"נו אני רואה שלפעמים אתה יודע מי אתה" היא עוקצת בחיוך.
אני מסובב את הראש חזרה קדימה, מסתכל לעבר הכביש שלא נגמר, משחרר אוויר וחושב לעצמי... איזה מזל!


לשאלות אנא כתבו בתגובות או במייל
micktallee@gmail.com
ואנו נעביר את שאלתכם לאימא
והתשובה... לא תאחר לבוא, מבטיחים!


אהבת? לחץ כאן וקבל עדכונים על תכנים חדשים שלי
+ שמירה על זכויות היוצרים למאמר באחריות הכותב בלבד

תגובות

טוען...
הצג הכל