העת למנהיגות מובילה, נחושה ונועזת

שלושה שבועות למבצע צוק איתן. מה השגנו ומה החמצנו? ראוי להתבונן בתמונת המצב בעיניים פקוחות. מחיר הדמים ששולם, העוינות בעולם המנוכר, חוסר ההכרעה בחזית, הרוח המפעמת בעם, ההחלטות המבצעיות והמדיניות. מה תפקידה של המנהיגות בעת הזאת?

איפה אנחנו עומדים – העת למנהיגות מובילה, נחושה ונועזת
שלושה שבועות של לחימה, 52 חללים, מהם 48 קצינים, נגדים ולוחמים. כמעט חמישה מיליון אזרחים מרותקים למקלטים. פשיטות של מחבלים על יישובי עוטף עזה דרך מנהרות.
כוח צבאי רציני פועל בדרום, אבל הרחיק לכת רק כקילומטר וחצי בתוך הרצועה. מצב הרוח הלאומי איתן, למרות הכאב העצום על מותם של הבנים צעירים בראשית חייהם שלחמו בגבורה נגד אויב אכזרי, המקדש את המוות.
כמעט 90% מהעם תומך בהרחבת המבצע כדי למוטט את החמאס, ולא להסתפק בהשמדת המנהרות ובחיסול חלק מהיכולת הרקטית שלו.
העולם הצבוע והדו פרצופי אינו מכיר את המנטאליות הערבית, מתרשם מתמונות ההרס וההרוגים בקרב האוכלוסייה האזרחית בעזה. לא הפנים את השימוש הציני של החמאס באזרחים ובהפיכתם למגן אנושי. לא רואה את האישה הערבייה המקוננת על הריגת שלושה מילדיה, וקוראת בקול שחבל על השהידים לעתיד שמתו. רק בשבוע הארון נהרגו 1,700 איש במלחמת האזרחים בסוריה. האם מישהו בקהילייה הבין לאומית התרגש, גינה או הגיב?
המסקנה המתבקשת - אנו עומדים מול עולם עוין, שבכל שנותינו צבר גינויים, החלטות וקריאות נגדנו.
מה נדרש ממנהיגות אמיתית בנסיבות הללו? נכון שההכרעה בין החלופות אינה קלה. השאלה מה יותר טוב איננה יותר על הפרק. אבל עדיין חייבים לשאול מה פחות גרוע. איזה גלי הדף יהיו בתום המערכה על כל המתגוררים ב"שכונה" שלנו? מהם הלקחים שהם יפיקו? איך ייראה בעיניהם כוח ההרתעה שלנו?
דומה שזו השעה למנהיגות מובילה, נחושה ונועזת.



אהבת? לחץ כאן וקבל עדכונים על תכנים חדשים שלי
+ שמירה על זכויות היוצרים למאמר באחריות הכותב בלבד

תגובות

טוען...

כותבי המדור

הצג הכל