געגועים לנורמליזציה

בימים קשים אלו, בצל המלחמה האיומה שמפילה חלל את מיטב אחינו, קשה מאד לכתוב ואו לחוות דברים משעשעים.אבל, צורך לכתוב בכל זאת יש. אז ברשותכם, אספר חוויות מהעונה האחרונה בליגת העל בכדורסל, העונה המדהימה של עירוני נס ציונה

געגועים לנורמליזציה

בימים קשים אלו, בצל המלחמה האיומה שמפילה חלל את מיטב אחינו, קשה מאד לכתוב ואו לחוות דברים משעשעים.
אבל, צורך לכתוב בכל זאת יש. אז ברשותכם, אספר חוויות מהעונה האחרונה בליגת העל בכדורסל, העונה המדהימה של עירוני נס ציונה. בתקופה זו השלום (או חוסר מלחמה....) שרר בארצנו והכל נראה וורוד.

אי שם, בשלהי דצמבר 2013, כשכל אזרחי העולם מתכננים מה ללבוש, את מי לנשק וכמה אלכוהול לשתות בסילבסטר, אני התהלכתי עם ידיים בכיסים ובמוחי מחשבות אחרות לחלוטין.
לליגת העל בכדורסל עלתה זה מכבר הקבוצה העירונית שלנו, עירוני נס ציונה, והשמועה אומרת שהיא קבוצה ממש טובה שאפילו ניצחה מספר ניצחונות מרשימים.
התלבטתי אם לקנות כרטיס וללכת למשחק הקרוב שאותו הקבוצה העירונית מארחת, יכול להיות נחמד. מצד שני, אני ממש לא אוהב כדורסל, לא לשחק, לא לראות, ובטח ובטח מעדיף כדורגל, למרות הרמה המזעזעת הקיימת בארץ והתנאים האיומים שיש במגרשי הכדורגל.
לאחר דיונים סוערים עם עצמי, ולאחר שטענתי נימוקים בעד וכנגד, החלטתי לחוות את החוויה.
קניתי כרטיס במקום הכי טוב במגרש, לבשתי חג, צחצחתי שיניים ונסעתי למגרש 4 דקות שלמות. זה אחד הדברים הכיפיים שיש בנס ציונה, הכל קרוב ונמצא מתחת לאפך.
נכנסתי לאולם הכדורסל ו.....................מיד נכבשתי.
אולם קטן, אינטימי, נקי, אסתטי, צבעוני, יפה, קהל מתורבת ונעים, חיוכים ומוזיקה קצבית, השחקנים עשו את החימום 2 מטר ממני.........פשוט וואו.
ישבתי במקום הפרטי שלי, שחיכה רק לי ובהנאה גדולה צפיתי במשחק.
קצב, מהירות, מלחמה גדולה של כל השחקנים, המון קריאות עידוד ומחיאות כפיים ופשוט כיף גדול.
המשחק נגמר בהפסד על חודה של נקודה אבל אני יצאתי מרוגש וחוויתי לחלוטין.
במשחק הבא בנס ציונה, נגד מכבי חיפה (האלופה!), כבר לקחתי איתי את שחר, הבן שלי בן ה-6.
מה אומר? היה משחק מדהים. הקבוצה הלהיבה, שיחקה נהדר, הפכה פיגור ליתרון וניצחה בגדול. שחר ואני רקדנו ושרנו ביציע ועם כל מהלך יפה של הכתומים הלב שלנו התרחב למימדים של פיאט אונו משפחתית.....
למחרת רכשתי מנוי לשחר ולי ופה התחיל מסע קסום.
הלכנו לכל משחק, בית וחוץ, הגענו לעמק יזרעאל, ירושלים, חיפה, הרצליה ועוד ועוד.
בדרך כלל הקבוצה ניצחה, לעיתים היא הפסידה, תמיד במלחמה גדולה ותמיד הלהיבה.
שחר, במשך רוב המשחק, בכל משחק, היה תלוי על הגב שלי כמו קואלה קטן, מחא כפיים ותופף עליי בהתרגשות. מיותר לציין שבתקופה הזו הקשר בינינו צמח והתפתח באופן מדהים.
במקביל למשחקים, הוא התחיל לשחק כדורסל בעצמו והיום הוא חתיכת שחקן שחולה על הכדור.
בשלב מסוים, באמצע העונה, תם, הבת המהממת שלי, הצטרפה גם היא למשחקים ונהתה מהם הנאה צרופה. שחקני נס ציונה נזכרים עד היום בבהלה כיצד היא היתה רודפת אחריהם לצורך חתימות, תמונות, או סתם לצורך תשומת לב, צורך שטבוע בה באופן מאד מרשים.....
מפה לשם גם אשתי התחילה להגיע למשחקים ולצד ההנאה הגדולה נאלצתי לעבוד בעוד 3 עבודות נוספות בכדי לעמוד בהוצאות....סתם :-), רק 2 עבודות נוספות....
ואז הגיע השיא.....
לקראת סיום העונה, הקבוצה הגיעה לרבע הגמר ושיחקה סדרת משחקים מול מכבי חיפה, במסגרת הטוב מ- 5.
במשחקים הללו הקבוצה הגיעה לשיא היכולת שלה, שיחקה כדורסל מלהיב וניצחה בגדול את 2 משחקי הבית שלה. גם אנחנו האוהדים הינו בטירוף ונתנו לשחקנים דחיפה אדירה.
את 2 משחקי החוץ הראשונים הקבוצה הפסידה ולכן נערך משחק מכריע על כל הקופה, בחיפה.
מה אומר ומה אגיד, חצי נס ציונה הגיעה למשחק המכריע בחיפה, החצי השני היה עסוק בדיון סוער (שנקבע מראש...) בנושא "הפרעת מנוחת השכנים בין 14:00-16:00, אסון תרבותי או התרסקות החברה הפוסט מודרנית".........
במשחק עצמו, הקהל הנס ציוני היה מדהים, הקבוצה נתנה מלחמה אדירה, פיגרה, הובילה וחוזר חלילה. גם החיפאים נלחמו כאריות.
סוף המשחק היה צמוד, נואלס (החמוד) החטיא זריקה מכרעת והלכנו להארכה.
גם בהארכה המשחק היה צמוד ומותח, לקראת הסיום חיפה הובילה בנקודה ובשניות האחרונות הכדור היה בידיים של האניקט (המדהים) שזרק מעמדה נוחה ו....החטיא ובזאת הסתיים המשחק.
את העצב שחשתי והדמעות שזלגו אחרי המשחק קשה לתאר אבל גם זה חלק מהחוויה הענקית שחווינו בעונה הזו :-).
כשבוע לאחר המשחק, לאחר שהשחקנים והאוהדים הצליחו לגרד את עצמם מהרצפה, ערכה הקבוצה טקס תודה לאוהדים ופרידה (זמנית או שלא) מהשחקנים הזרים.
היה יפה ומרגש ובהחלט השאיר טעם טוב בחיך.

אז בחזרה להווה ומשפט לסיום - אנו בתקופה קשה מאד, עם הרבה מאד עצב בלב. מדהים להיווכח איזה אנשים מדהימים קיימים בתוכנו, אנשים שיוצאים לקרב בעיניים פקוחות לרווחה, ללא היסוס ובידיעה ברורה שלא בטוח שיחזרו הביתה.
כולי תקווה שלאחר שנכה בטרור האיום בעוצמה בלתי מתפשרת נדע גם לחתור לשלום באותה העוצמה.






 
 

אהבת? לחץ כאן וקבל עדכונים על תכנים חדשים שלי
+ שמירה על זכויות היוצרים למאמר באחריות הכותב בלבד

תגובות

טוען...
הצג הכל