החופש הכולא וההבטחה שקויימה

"צוק איתן" גרם לחופש הגדול הזה להיות ארוך מתמיד. כולא מתמיד. תלמידים רבים שלי כבר לא מוצאים את עצמם. גם אני.

נתח נכבד של זמן כבר חלף לו בחופש הגדול הזה. חודש עבר, חודש נשאר.

כמחנך, החינוך לא מפסיק ביציאה לחופש אלא ממשיך הלאה. אני משוחח רבות עם תלמידיי. מתעניין בשלומם, איך הם שורדים את החופש בבית, רווי האקטואליה. מבצע! צוק איתן! טילים! אזעקות! לרווחת רוחי זיהיתי בקולם יותר רוגע משציפיתי לו. אבל, מילה אחת חזרה ונשנית שוב ושוב: "משעמם!".

משעמם להם לחבר'ה. חלקם סגורים בביתם מחשש האזעקה ורובם, שלא בשונה מחופשות אחרות, פשוט אינם מוצאים מה לעשות. בוהים במרקעים, נחים קמעה ושוב בוהים. ואני, כאחד הפרחחים, גם אני חסר מעש. למי יש כוח וחשק לטייל וליהנות? חיילנו סובלים בדרום ורק במזל לא גייסו אותי למילואים. ברגע של מחשבה חייכתי למול האירוניה. לעיתים, התשוקה לחופש פשוט מתפוגגת לה. הילדים רוצים לעשות משהו ויהי מה.

שוחחנו על הנושא קצת בוואצאפ וצחקנו. בסוף נגררתי להבטחה שאכתוב להם טקסט על הנושא. אני עושה זאת מדי פעם.

אז הנה:

אדם רוצה לחופש, אדם רוצה מנוח. מה עושה אשר אין בו עוד כוח?

חסר מעש, חסר טעם וללא שום תעוזה, חופש עובר סתם כך בבטלה גמורה.

משימה-למשימה-למשימה נאספות לאיטן, לא נגרעות כלל אפילו לא חלקן.

אדם חופשי, אדם כאנוס לחבוק את ספתו, ואינו נע ואינו זע כאילו הגיע לשיבתו.

אין יאות לנצל זמן קצוב לפריחה ויצירה? אך נראה כי לחופשי מנוחה היא כקללה.

פנוי הזמן אינו פנוי למחות קצת אגלי זיעה, ולעומתו כלוא הקריירה חפץ רק בקצת מנוחה.

אך שניהם אינם יודעים איך להגשים רצונות, תנו לזה עבודה ותנו למשנהו שינה בחלומות.

ראו את פלא התעייה בנשיית המנוכר. אחד יודע עמל והשני ממנוחה ממורמר.

גורלו של מי שאינו אני - תמיד מושך, אך נראה כי גורלי המגחך ביד רמה עליי מולך.

אין בי הרצון לקום, ליצור, לבנות ולהשתפר, וכל שבריר מוטיבציה דינו להיקבר.

הסדרות והסרטים מושכים הם בעבותות חזקים, בוא אלינו, מחמד הבהייה, בוא! הם לוחשים.


אהבת? לחץ כאן וקבל עדכונים על תכנים חדשים שלי
+ שמירה על זכויות היוצרים למאמר באחריות הכותב בלבד

תגובות

טוען...
הצג הכל