גילוי האשם

אני צופה בחדשות

אני צופה בחדשות
ורואה תמונות מחרידות
של הרס וחורבן,
אנשים פשוטים רצים מכאן לשם,
אינם יודעים אנה לפנות
וליבי כואב לנוכח המראות,
אבל אינני מאבד זהות,
אף לא לשנייה,
זו העבודה, צריך לבצעה
בדייקנות ונחישות
כדי למגר את הרוע בגיזרה
ולשמור על חיילינו ואזרחינו
בראש ובראשונה.
כל זאת הייתה הקדמה
למה שבא אח"כ,
בתמונה של ערבייה
הכורעת על ברכיה וזועקת לשמיים
בתפיסה נבונה של האויב האמיתי
הנמצא שם בכל פינה,
וכך היא זעקה:
"חאלד משעל יא בן זונה,
תשרף באש הגיהנום.
אתה וילדיך וכל דומיך".
וזו מבחינתי תמצית של התמצית
של המצב בו הם שרויים.
רק הם במו ידיהם
יכולים להסיר את חיי הגיהנום
בו הם נמצאים,
והדרך היא להתקומם.
להתקומם כנגד שלטון
המשתמש בהם כחומר ביד היוצר,
להתקומם כנגד מפלצת רבת ראשים
ופשוט להוציאם להורג
כפי שהם מבצעים.
הכדור בידיכם ואתם רשאים להתחפר
ולמגן את הרוצחים
או פשוט לשים קץ לשלטון הרוצחים.
הנה אלמד אתכם משהו בחינם:
"אם אין אני לי, יש חאלד, דף, הנייה
ומוות מוות מוות כל הזמן".


אהבת? לחץ כאן וקבל עדכונים על תכנים חדשים שלי
+ שמירה על זכויות היוצרים למאמר באחריות הכותב בלבד

תגובות

טוען...

כותבי המדור

הצג הכל