לאכול עד שמתפוצצת הבטן

איך הפך סנדוויץ' החלומות שלי לסיוט של כל הזמנים.

לאכול עד שמתפוצצת הבטן

"איך אתה מדבר?" - שמעתי קול מזועזע

עמדתי מול המראה בוחן קפלים שומניים מאוד לא מחמיאים. בלי הכרס המכוערת הזאת החיים שלי היו הרבה פחות גרועים. סיכמתי בעוגמה ושחררתי לאוויר רצף קללות עסיסי שכוונו בעיקר לעצמי על החולשה הנוראית שלי לסנדוויצ'ים.

"לאכול עד שמתפוצצת הבטן" - היה המוטו שלי בכל פעם שגררתי לפני עגלת קניות עמוסה או כפי ששימון אהב לקרא לה "איזו עגלה מלאה בכל טוב - אנעל העולם".

חמש דקות מאוחר יותר דאגה הכרס להתריע לי על קיומה בצורת קרקור מרעיש במיוחד וממש דרשה שאצעד במהירות לסופר לחידוש המלאי למרכיבי הסנדוויצ'ים.

"סנדוויץ' נקניק עם חסה והמון מיונז" - זמזמתי לעצמי מנגינה בעליצות. היי, מה לגבי סנדוויץ' עוף ממולא עם ירקות צלויים והמון המון רוטב... דמיינתי את העוף הריחני עושה דרכו מהמחבת הלוהטת לכיוון פרוסת הלחם הטריה. את הריח המשגע של הכרובית שנצלית על האש עם רוטב מיוחד, ואת עצמי נוגס נגיסה ענקית בסנדוויץ' האומלל. "מה לגבי שתיה" - קול מתוק בקע בתוכי.

"שתיה תשתלב נהדר עם העוף". פשוט תפסתי את הרגליים וטסתי לסופר.

היי, בירכתי את אלכס, יום טעים שיהיה לך. אלכס רק הנהן בראשו הקירח, מכיוון שהיה עסוק בחיסול שיטתי של סנדוויץ' פסטארמה ענקי.

את פני קידם השלט הטוב והמוכר - המחלקה לאוהבי הסנדוויצ'ים. וכמו משום מקום אני שומע את קולה של שוש השמנה מסתובבת ומחלקת עצות חינם לגבי מרכיבים שיהפכו את הסנדוויץ' לכזה ששווה למות בשבילו. היא תיארה כל מרכיב בשפה צבעונית ובקול נוטף צופים שעורר את בלוטות הרוק והתיאבון עד לכדי טירוף. היי, אני קורא: היום יש לחם שיפון מיוחד אפוי על גחלים מעץ מרווה מיושן. וכמובן העמסתי כמה. איך אפשר בלי הרטבים המיוחדים ששוש עבדה אישית להכין? אז לקחתי שישה. חזה הודו, ירקות לצלייה, ארגז בירות קטן, והופ העגלה מלאה ואני ממהר הביתה מאושר.

כמו משום מקום, היא הופיעה. דקלה קוראים לה. והיא פנתה ישירות אלי כשאצבעה מכוונת לבטני באיום.

"אתה שמן" - הטיחה בי בעוצמה,

"שמן מאוד",

"אני מאחלת שיום אחד תתפוצץ לך הבטן, וככה אולי תפסיק לאכול..... הגיע הזמן שבמקום לרוץ לסופר תרוץ סתם ככה כדי לרזות... אני שונאת שמנים...."

"את העגלה הזאת אני לוקחת עכשיו היא אמרה ברשעות, ואתה, היא הצביעה עלי, אתה גמור!

בחיי שלא תכננתי פגישה ארורה שכזו, והבטתי בעצב על המרכיבים הטריים שקניתי לסנדוויץ' החלומות שלי הולכים ומתרחקים ממני בידה של המרשעת.

"מנוולת" - הפטרתי אחריה והלכתי לי עצוב ורעב ברחוב מקווה שיפול עלי סנדוויץ' ענקי מהשמיים. לחם שחור. טרי טרי. מרוח בשני צדיו בהמון המון חומוס. צנוברים פה ושם. ועל זה כתיתה חמה עם פירורי זהב בטעם מקסיקני. ואני אנגוס בזה.

"בום" - ראשי נחבט בעוצמה רבה בעמוד חשמל ודם רב ניגר ממצחי. עוד אני עסוק בלקלל ולפתע צדה עיני מודעה בסגנון מרושע:

"אתה שמן, וכולם מסביבך שונאים אותך. אתה הולך ברחוב וכולם מסתכלים עליך. אתה כל הזמן שומע מאחוריך, ראיתם ת'שמן הזה? אתה יורד מהאוטובוס ושם לב שהוא גבה פתאום בלפחות קומה שלימה, אתה בנוסף לכך גם מכוער, בא אלינו. אנו מתמחים בשמנים עיקשים שאוכלים עד שמתפוצצת להם הבטן. ללא אלימות.

הלכתי לשם ואת הסוף אני לא מסוגל לספר....


אהבת? לחץ כאן וקבל עדכונים על תכנים חדשים שלי
+ שמירה על זכויות היוצרים למאמר באחריות הכותב בלבד

תגובות

טוען...
הצג הכל