לצאת מעצמנו

לשחרר את הפחד ולחבק את האהבה

בס"ד

אנו ב"שבת חזון" בפרשה הנקראת לפני ט' באב. הפרשה וההפטרה נראות אקטואליות מתמיד, עם מסר ברור וחזק מה עלינו לעשות כדי לזכות בטוב האמיתי אותו רוצה הקב"ה לתת לנו. בחיינו הפרטיים והכלליים, אנו רוצים את הטוב ויש לנו דמיונות איך הטוב הזה צריך להיראות. דמיון המסמא את עינינו לראות את הטוב האמיתי המונח ממש מול עינינו ומחכה שנגלול את המסכים ונגלה אותו, כדי לחיות בתחושת גאולה.
איך עושים את זה?
יש מפתח אחד, מפתח מאסטר הפותח את כל השערים, והוא: עבודת התפתחות אישית, ניקוי התודעה מסיגים של מחשבות ורגשות שליליים (היצה"ר!), שינוי גישת ה "פחד" לגישת ה"אהבה", במלים אחרות: לחשוב, להרגיש ולפעול מתוך רצון להיטיב לזולת מתוך צו אלוקי ורצון לדמות למְצווה ברוך הוא.
רבי לוי יצחק מברדיצ'וב אומר ששבת זו נקראת שבת "חזון" מלשון מחזה, כיוון שמראים בשבת זו לכל יהודי בחיזיון את בית המקדש השלישי, ייבנה במהרה בימינו אמן, אז הנשמה היהודית מתעוררת ורוצה לשוב לבוראה.
רבי נחמן אומר שמשה רבנו מוכיח את עמ"י סמוך להסתלקותו, כיון שאז מאיר בו הרצון העליון ולכן זה הזמן המסוגל ביותר להוכיח. זו ההתחזקות שעלינו להתחזק בה – "ברצון חזק מאוד לראות בטובת הזולת וטובת ישראל טובה אמתית ונצחית שיזכו כולם לשוב להשם יתברך", כי להוכיח את האחר איננו יכולים, מי יודע מה באמת חסר לזולת? ומי יודע אם ישמע, וגם אם ישמע, האם יוכל להתגבר על המניעות?
איך שבים לאבא?
נדמיין שני מעגלים: אחד הנובע מגישה שאני רוצה לקבל לעצמי, והשני בו אני רוצה לתת לאחר. בכל רגע עלי לבדוק באיזה מעגל אני נמצאת, אם אני מזהה שאני רוצה כעת לקבל לעצמי בלבד, אשתדל לשנות את נקודת המחשבה שלי לנתינה לאחר, תוך ניסיון לזהות מה הוא צריך ולא מה אני חושבת שהוא צריך. אשתדל להימנע מלשפוט אותו, לדון אותו לכף זכות, לזכור שהנתינה לאחר היא זו שמזככת אותי, ולכן הנתינה לאחר - היא בעצם נתינה לעצמי.
השם מצווה על ירושת הארץ, תרתי משמע, כיבוש הארץ וכיבוש הארציות שבנו. זו הדרך לכבוש את הארציות שבנו. לא כל אחד יכול להילחם עם כלי מלחמה, אך את כיבוש מידות הנפש כל אחד יכול ומצווה לעשות. ההפטרה אומרת בבירור שכדי לזכות בטוב השם עלינו לזכך את עצמנו בכך שניטיב לזולת.
כל אחד יכול לבנות את בית המקדש של עמ"י. את ואתה הם עם ישראל. כתוב בפרשה: "אל תערצון ולא תיראון מהם השם אלוקיכם ההולך לפניכם הוא יילחם לכם" (הדברים נכתבים בימי מבצע "צוק איתן") וזה המסר שעלינו לא לשכוח: הקב"ה הוא הנלחם לנו ולא כיפת ברזל או צה"ל, הם רק השליחים.
ועוד מילה לפני סיום: כיפת ברזל = כל יום פרקי תהלים, בכל רגע זוכים לניסים!

נכתב באהבת ישראל שלמה ע"י ד"ר אהובה ניסן, פסיכו-כירולוגית ומאמנת להעצמה אישית-זוגית-משפחתית


אהבת? לחץ כאן וקבל עדכונים על תכנים חדשים שלי
+ שמירה על זכויות היוצרים למאמר באחריות הכותב בלבד

תגובות

טוען...
הצג הכל