ארבעה בנים / ©
שִׁיר עַל אַרְבָּעָה בָּנִים, שֶׁבָּאוּ מִבָּתִּים שׁוֹנִים,
כְּשֶׁעָלוּ הֵם עַל מַדִּים, דִּמְיוֹנָם הָיָה מַדְהִים.
הוּא בָּא מֵהַקִּבּוּץ הַשְּׂמֹאלָנִי
לְהִתְנַדֵּב, תָּמִיד אָמַר: אֲנִי !
הוּא הִרְגִּישׁ מַמָּשׁ בָּעֲנָנִים
כְּשֶׁסֻּפַּח, לִגְדוּד הַצַּנְחָנִים.
שֵׁנִי אָמַר: אֲנִי אֶהְיֶה לוֹחֵם
אֶתְנַהֵג, בְּדִיּוּק כְּמוֹ שֶׁהֵם,
כָּךְ נָהַג אָחִיו וְגַם אָבִיו
וְהוּא נוֹלָד סָמוּךְ לְתֵל-אָבִיב.
לֹא אֶתְפַּשֵּׁר, אֲנִי רַק לְגוֹלָנִי
אֲנִי פָּשׁוּט, אֲבָל אֲנִי סְפּוֹנְטָנִי,
כָּךְ בָּרוּר הִסְבִּיר הַמִּתְנַחֵל:
הַבְטָחְתִי זֹאת לְאִמַאלַ'ה רָחֵל.
הוּא בָּא לְשָׁם יָשָׁר מֵהַיְּשִׁיבָה
זֶה הַהֶסְדֵּרְנִיק שֶׁעוֹשֶׂה צָבָא,
הוּא נִשְׁלַח יָשָׁר אֶל הַשִּׁרְיוֹן
כִּי בְּלָשֶׁבֶת, יֵשׁ לוֹ נִסָּיוֹן.
כְּדֵי לִמְנֹעַ אֶת חֻרְבַּן בֵּיתָם
בְּתֹם הָאֵשׁ חָבְרוּ אַרְבַּעְתָּם,
לִמְנֹעַ בֶּעָתִיד גַּם אֶת הַקְּרָב,
בֵּין הַשְּׂמֹאל וְהַיָּמִין וּבֵין הָרַב.
כְּשֶׁעָלוּ הֵם עַל מַדִּים
דִּמְיוֹנָם הָיָה מַדְהִים.