תשעה באב - החורבן הכפול

חרדים ודתיים טוענים כלפינו החופשיים כי ט' באב, תאריך חורבנם של בתי המקדש, אינו כוויית נפש אצלנו ולכן, האבל שלנו באירוע ההיסטורי מינונו נמוך. ואמנם יש דברים בגו. ליהודי ישראלי חופשי יש כאן בעיה מסוימת.

החורבן הכפול

תשעה באב – החורבן הכפול
צבי י' כסה
חרדים ודתיים טוענים כלפינו החופשיים כי ט' באב, תאריך חורבנם של בתי המקדש, אינו כוויית נפש אצלנו ולכן, האבל שלנו באירוע ההיסטורי מינונו נמוך. ואמנם יש דברים בגו. ליהודי ישראלי חופשי יש כאן בעיה מסוימת.
לו דתי אני, בט' באב הייתי קורא את ריבון העולם, שהכל נעשה בדברו, לדין תורה על הפרת הברית אתנו. בעבור עשרה צדיקים הוא הבטיח לאברהם למנוע חורבן מסדום. והרי זו אפליה אין סופית. האם בבית ראשון ושני לא היו עשרה צדיקים? לא הייתה חנה ושבעת בניה? והמונים נאמני אמונה מקריבים עצמם על קידוש שמו? ולא היה עקיבא שמת בייסורים ויצאה נישמתו ב"אחד"? אלא שאני לא דתי ויש לי תובנות חופשיות להתאבל על אסונות אך גם לשקול ולשפוט אותם..

מהפיכת הזהות הלאומית שהביאו האמנסיפציה והציונות מול הזהות הדתית שיחררה אותנו לאמץ את האמיתה המכוננת, את בכורת התודעה האנושית, תודעתם של בני האדם הריבוניים (ראה בגוגל, היהדות הישראלית) וככאלה אנחנו נקראים לשפוט את האירועים ההיסטוריים לא מזווית של היהודי הרבני אלא מזו של היהודי הריבוני.
היהדות הדתית חייבת הייתה להסביר את הסתר הפנים, את החורבנות. באין הצדקה וצידוק הדין לא אפשר להנחיל אמונה מדור לדור. לכן, וויתרו על המחאה על הפרת הברית והסבו את האשמה על שנאת חינם ועל "בגלל חטאינו גלינו מארצנו" וכיו"ב. לא מקובל!!!

שני הבתים לא חרבו בגלל חטאי היהודים המאמינים ולא בגלל שנאת חינם שקיימת אתנו מאז הפקרת יוסף הצדיק, אלא בגלל הכרעות מדיניות נעדרות שכל ואחריות. בבית הראשון צריך לבחור בין ברית עם מצרים או עם אשור ובבל. ישעיהו זועק למדינאים שמצרים היא משענת קנה רצוץ. וירמיהו נאבק לשכנע כי בבל היא הממלכה לאסטרטגיה של ממלכת יהודה. אבל, זו בוחרת במצרים.

מה רוצים מלכי אשור ובבל? – שקט ומיסים. ובני יהודה ומלכיה בוחרים בבריתות עם מלכים שונים למרידות ומזעיקים את מצרים לסיוע כושל. מה רוצים הרומאים? – שקט ומיסים. מה רוצים היהודים? – לנצל הזדמנויות למרוד ברומא. במונחים של ימינו להכריז מלחמה על המעצמה העולמית, על אמריקה של הימים ההם.
בילדותנו והיום מלמדים כי הרומאים ביקשו להמיר אותנו על דתנו. ולכן מרדנו. שיחקנו בקנאים מנצחים רומאים. ואח"כ, היהודי החופשי משתחרר משטיפת המוח ולומד כי לאחר החורבן הרומאים מאפשרים ליוחנן בן זכאי, המוברח מירושלים בארון מתים, להחיות את היהדות לפסגות אמונה והגות מלוא 2000 שנות גלות.
הקנאים של הימים ההם גוררים את העם למרד המטורף במעצמה העולמית. יגאל ידין לימד אותי שרוב העם לא רצה במלחמה. צריך לקרוא את פלוויוס ולהבין כי אם רק 10% מהמידע על מנהיגי המרד נכון. אמינים השניים: אומץ לב עליון בלוחמה וטימטום אמוני מוחלט: אלוהים אתנו.
אני יכול לדמיין אותי עם שניים מהם עומדים בח' באב על החומה האחרונה של בית המקדש. ואני אומר: מה עשינו? הכרזנו מלחמה על רומא והכל חרב. והשניים עונים מניה וביה: "מחר יבוא המשיח". מאז אני מחכה.

אשר על כן יוחנן בן זכאי לא היה בוגד אלא חכם לאומי. ישעיהו וירמיהו לא היו בוגדים אלא אסטרטגים חכמים. המלך אגריפס מפציר בקנאים לא למרוד במעצמה העולמית כי תחרב יהודה. והם בשלהם: אלוהים אתנו. .העצב מלא על ההיסטוריה שלנו, שהחורבנות הם חלק ממנה, ללמוד אותה ולהפנים כי הקמנו מדינה שלקיים אותה צריך מנהיגים המבינים שאין להיכנע לחבורות של קנאים.
 

אהבת? לחץ כאן וקבל עדכונים על תכנים חדשים שלי
+ שמירה על זכויות היוצרים למאמר באחריות הכותב בלבד

תגובות

טוען...

כותבי המדור

הצג הכל