הטור של אימא 08/08/14

שבוע שעבר החלטתי לא לכתוב את הטור של אימא, בכלל בכל תקופת הלחימה רגשותיי היו מעורבים בקשר לטור. מצד אחד למי יש חשק לבליל משפטים שחציים רציניים וחציים הומור מצד שני לאימא היה הרבה מה לומר!

אז הפנמתי את הדילמה בתוך עצמי וכתבתי.
אך כשחייל שלנו נחטף ועם ישראל ואיתם גם אני נתקפנו באמוק! לא יכולתי.
החשק לכתוב ירד אל מתחת לקו המקלדת, אצבעותיי הקשיחו עצמם מרוגז ותסכול, והלב... הלב בכה!
אימא הייתה נסערת!
היא לא התיישבה לדקה!
רגע היא בסלון ושנייה אחרי בממ"ד!
וכך ספק הליכה ספק ריצה היא עוברת מחדר לחדר ממלמלת ללא הפסקה מילים לא מובנות, לא יכולה להרגיע את עצמה.
דאגתי לה! מה עכשיו!? לא מספיק הצרות הרגילות שיש לאדם בגיל זה! עוד עומס!? מיותר לגמרי!

היום שוב הלכתי לבקר אותה, עברתי במסעדה השכונתית ליד ביתי וקניתי לנו אוכל בצביון ישראלי, מין קציצות בשר ואורז שלא שייכים לעדה מסוימת ואולי ההפך הוא הנכון, היה בתוכם את טעמם של כל העדות מהם מורכבת הישראליות שלנו!
אימא לא הרגישה טוב, כדור מסוים אותו קיבלה מהרופאה מספר ימים לפני גרם לתחושות לא נעימות בתוכה.
היא הביאה את הדף המצורף לתרופה, מכירים לא!?
אותו דף שכל אדם בר דעת לאחר שקרא והבין את כול הסיכונים הכרוכים בלקיחת אותו כדור ספק רב אם יעז להכניסו לפה ועוד לשתות כוס מים כדי שיעלם לו בתוך מערכת העיכול ומשם למערכת הדם!
אימא עברה על כל השמות המוזרים במדור הסימפטומים ואני בדקתי אחד אחד בד"ר גוגל.
"פורפיריה": פורפיריה היא מחלה תורשתית מטבולית...
היא מחלה כרונית בעלת התקפים הנגרמים מתרופות מסוימות...
הלוקים בפורפיריה עשויים להיות בעלי עיניים, ציפורנים ושיניים אדומות...
הסתכלתי על אימא במבט בוחן.
העיניים שלה היו אדומות, כבר לא הייתי בטוח אם זה נורמלי או לא, איך אפשר לדעת!? זה נראה ורוד אדמדם אדום!
עברתי לציפורניים, מבט אחד הבהיר לי שגם פה אני לא אמצע ישועה, גם בהם היה מין ורוד אדום שכזה.
אימא תראי לי את השיניים!!!
 

אהבת? לחץ כאן וקבל עדכונים על תכנים חדשים שלי
+ שמירה על זכויות היוצרים למאמר באחריות הכותב בלבד

תגובות

טוען...
הצג הכל