לפני שהמנגינה תיפסק

כולנו ממהרים, כולנו מנסים למלא את יומנו בתעסוקה פוחדים כל כך מהריקנות שעלולה להתגלות לנו בפנים לא מבינים שבתוך הריקנות הזאת מסתתר האני האמיתי שלנו זה המחובר ליקום ולאלוהים שיכולים להעניק לנו כוח אינסופי זה שיכול לפתוח את הלב שלנו אל היקום הנפלא. פוחדים, חוששים ובורחים – ובעצם לא מבינים שהחיים נועדו לחוות את הכול בצורה הכי אינטנסיבית שאפשר.

הנה שיר שכתב ילד חולה סרטן: לפני שהמנגינה תיפסק

האם צפית אי פעם בילדים שמשתעשעים על הקרוסלה?
האם הקשבת פעם לגשם בנפילתו על האדמה הלחה?
האם עקבת אחר מעופו של פרפר
או בהית בשמש בשקיעתה עם רדת ערב
מוטב שתאט, אל תרקוד כל כך מהר
הזמן קצר, המנגינה לא תימשך לעד
האם יומך עובר בטיסה?
כשאתה שואל: "מה שלומך?", האם אתה מקשיב לתשובה?
בסופו של יום, כשאלה שוכב במיטה
כשמאה המטלות הבאות שלך רצות במחשבתך...
מוטב שתאט, אל תרקוד כל כך מהר
הזמן קצר, המנגינה לא תימשך לעד
האם אי פעם אמרת לילדך "נעשה את זה מחר?"
ובחפזונך, לא שמת לב לאכזבתו?
האם אי פעם איבדת מגע, נתת לחברות ישנה למות
כי לא היה לך זמן להתקשר ולומר שלום?
מוטב שתאט, אל תרקוד כל כך מהר
הזמן קצר, המנגינה לא תימשך לעד
כשאתה ממהר כל כך להשיג משהו
כשאתה דואג וממהר במשך היום
כאילו זו מתנה שלא נפתחה ונזרקה לפח
החיים אינם מרוץ
קח אותם לאט יותר
הקשב למנגינה
לפני שהשיר יסתיים.


אהבת? לחץ כאן וקבל עדכונים על תכנים חדשים שלי
+ שמירה על זכויות היוצרים למאמר באחריות הכותב בלבד

תגובות

טוען...
הצג הכל