ה"נוקאאוט" המדהים שקיבלנו מהאויב

דומה שעם ישראל כולו בהלם. איך זה יתכן שנקלענו למין פינה אומללה מכל הבחינות: לאומית, מוראלית, צבאית, ביטחוני, מדינית, בין לאומית? איפה ההבטחות שניתנו לתושבי הדרום שניתן לשוב ליישוביהם וכי מובטח שקט? איפה האמירה שצה"ל יגיב בעוצמה על כל הפרה של הפסקת האש? מה קרה לעיקרון הברזל שישראל איננה מנהלת משא ומתן תחת אש?

"נוקאאוט" בזירת האגרוף הביטחונית שלנו

"נוקאאוט" בזירת האגרוף הביטחונית שלנו
ראש הממשלה והצמרת הביטחונית נראים כיום כאותו מתאגרף שכבר בסיבוב הראשון חטף סנוקרת איומה שהפילה אותו לקרשי הזירה. כל כך קשה הייתה המכה שגם נפנופי הבד שהיו אמורים להשיב את רוחו לא הועילו וכך נשאר שוכב המום על רצפת הזירה.
דברים אלה נכתבים בכאב לב גדול אך גם בתדהמה נוכח הפינה האיומה שאליה נקלענו, פינה לאומית, מוראלית, צבאית, מדינית ובינלאומית.
הציטוטים מפיהם של ראש הממשלה, שר הביטחון והרמטכ"ל נראים היום מגוחכים וכמעט נלעגים. הם הבטיחו לתושבי הדרום שניתן לשוב לבתיהם עם ילדיהם הקטנים וכי השקט באיזור מובטח. הם אמרו בתקיפות שכל ירי, אפילו מקרי ושולי ייענה בעוצמה גדולה מצידנו. הם אמרו שלעולם לא ננהל משא ומתן תחת אש.
היכן כל המלל הזה עומד היום? מאז הפר החמאס את הפסקת האש ביום שישי בבוקר כבר נורו עשרות רקטות ופצצות מרגמה על היישובים בעוטף עזה. התושבים נקראו שוב לכוננות ריצה למרחבים המוגנים תוך 15 שניות. צבע אדום מוכרז מדי כמה שעות ולעיתים כמה פעמים באותה השעה.
מאיפה לקחו את עוז הרוח להימור הענק בשחרור עשרות אלפי חיילי מילואים, בהכרזה על שיבה לשיגרה גם בדרום, בהודעה כי בתי החולים חוזרים לשיגרה של ימי שקט.
למתבונן מן הצד נראים מהלכים אלה תמוהים בעליל, אך לנו – תושבי המדינה – הם בבחינת סכנת חיים ממש. מי לידינו יתקע שמחר לא יתרחב מעגל הירי תלול המסלול למרכז הארץ? והאם באמת הוסר איום המנהרות או שגם כאן אנו צפויים למצב השורר בתחום הירי?
אכן, ה"נוקאאוט" שהחטיף החמאס השכיב את כולנו על קרקעית הזירה.


אהבת? לחץ כאן וקבל עדכונים על תכנים חדשים שלי
+ שמירה על זכויות היוצרים למאמר באחריות הכותב בלבד

תגובות

טוען...

כותבי המדור

הצג הכל