הבלדה לחצי

שורות אלה נכתבו בגילופין ותחת השפעת תסכול אדיר מתופעה מדאיגה המתפשטת בארצנו.

יום שישי הגיע, והוא בא בדיוק בזמן.
עטינו מלבושינו, התזנו בשמינו ואיגדנו חברינו.
נקבע היעד,
המסבאה בסמוך ללשכת הסעד.
נאמרה השעה
מוקדמת, כך בשיחת הועידה נאמר,
אך ידוע לכל שהיציאה תתבצע מאוחר
ומכך לא נלמד מאומה ביום המחר.
נבחר התורן,
קשה יותר מתפעול עגורן.
יצאנו את מפתן מעוננו,
בדרך לצבור עוונותינו.
כף רגלינו דרכה תחת קורת הגג,
לא לפני שעמדנו בקור כמוצג,
ואם לבסוף נפקוד את המקום או לאו, לאיש מאיתנו לא היה מושג.
הגיעה בזמן המלצרית,
נדירה מאין כמוה התקרית.
שואלת מה בפינו כעת ומה נרצה בעתיד
ולי רק מענה אחד קיים, היו בטוחים שהדבר מדיד.
"חצי בירה" משיב אני בביטחון,
ולעלמה, כך נראה, נבלעה הלשון.
"בשמחה" שומעות אוזניי, "אבל זה פיינט".


מה היא אמרה? "פיינט"?


האם המילה מופיעה בכלל במילון?
הרי שזה אסון!
מה עליי להבין מהעניין? האם לא הייתי מובן?
על פי השיטה המטרית, הנהוגה בישראל,
חצי ליטר בירה, אמור אנוכי לקבל.
וכי למה שונתה המידה הנפוצה, זאת לא אדע.
אלך ואתור אחר תשובות, אולי בחסות המדע.
'אין מידה כזאת' אני מהרהר לעצמי ושואל -
האם אני מרוויח משינוי הכמות הנואל?
לחידה אין פותר,
האם מדובר ב-400 מ"ל, אולי יותר?
מבלי שנרגיש, נותרנו עירומים,
העלו המחירים,
הפחיתו המיליליטרים.
מה אומר ומה אגיד?
האם יישאר כך המצב תמיד?
אבקש את נפשכם לסור מרעתכם,
בבקשה הביעו דעתכם.
רוצה העם לחזור לאחור,
לימים הפשוטים, עוד כשבגרוש היה חור.
בקריאה נואשת ובדמעה מבקשת,
אנא אל תתפסונו ברשת.
מי ייתן וקולנו יישמע,
בהר ובגיא, ברמה ובשפלה.
נשב איש תחת גפנו ותחת תאנתו, ליהנות לצחוק ולשתות,
עם חצי ליטר בירה
לא מיליליטר אחד פחות.

*מוגש כחומר למחשבה מטעם אנשים שנמאס להם מתל אביב
 

אהבת? לחץ כאן וקבל עדכונים על תכנים חדשים שלי
+ שמירה על זכויות היוצרים למאמר באחריות הכותב בלבד

תגובות

טוען...
הצג הכל