עוצו עצה ולא תופר

המחלוקת השרויה עלינו מאז ששמעון פרס כשר הביטחון אילץ את ראה"מ רבין וממשלתם להיכנע לגוש אמונים בסבסטיה, היא מעבר לכל ההגדרות. היא לא ביו ימין לשמאל אלא בין "המתנגדים" לכיבוש לבין "החסידים" לכיבוש.

עוצו עצה ולא תופר

עוצו עצה ולא תופר
צבי י' כסה
המחלוקת השרויה עלינו מאז ששמעון פרס כשר הביטחון אילץ את ראה"מ רבין וממשלתם להיכנע לגוש אמונים בסבסטיה, היא מעבר לכל ההגדרות. היא לא ביו ימין לשמאל אלא בין "המתנגדים" לכיבוש לבין "החסידים" לכיבוש.
בניגוד לחסיד מתנגד לכיבוש מצוי – כמו כל ליברל הומניסט הגון – בדילמות לבקרים. הוא יודע שלו נוהלה מדיניות כהשגתו לא היינו מגיעים למחזורי הלחימה עם הפלשתינים, אבל, משהתגלגלנו ללוחמה הרי מתחייב לנצח בה. כאן מתגלע היסוד המבדיל בין המתנגדים לחסידים והוא הכוונה.
"חסידי הכיבוש" רוצים לנצח כדי להבטיח את המשכו. "המתנגדים לכיבוש" רוצים ניצחון כדי להוליך לקיצו. עניין הכוונה הוא מכריע. מול כל יוזמה מדינית רעה או טובה התשובה הפבלובית שלנו היא "צריך להיות חזקים"! החסידים – חזקים נגד האויבים. המתנגדים בעד האפשרות לקץ הכיבוש: חזקים נגד מול חזקים בעד. חזקים מייאוש או חזקים מתקווה.
בשלהי מבצע/מלחמה "צוק איתן" ראוי לחשוב על הדבר האחד המבדיל בין המתנגדים לחסידים – הכוונה. בעיתוי זה זו שאלה קריטית כי נוצרה הזדמנות לקואליציה לעיצוב סדר אחר באזור. מצרים-סעודיה-ירדן- האמירויות-הפלשתינים-ישראל-ארה"ב-אירופה – כל אלה מאוימים מאותו נחשול עיוועים איסלמיסטי שיעי או סוני.
כל מה שישראל צריכה לעשות כתרומה לסיכוי וכדי שלא אחרים יעשו במקומנו, הוא לאמץ את תורת המתנגדים לכיבוש והיא פשוטה: גבולות 67 (חילופי שטחים); ירושלים המזרחית בירה להם; פליטים לא חוזרים. אלא משאנו מחזירים להם 350 אלף ירושלמים, אפשר לתמרן; סידורי ביטחון ביטחוניים; לוח זמנים וצמתי בחינה ווידוא לתהליך.
כיוון שכך אני מעלה דילמה: יש לי נכד שצה"ל גייס לא אותו אלא את הראש שלו. כדברי המפקד למשפחה: "הם שישה מ – 4,000 מועמדים". הנכד הזה לא נותן לנו לזרוק ספרים. הוא לוקח את כולם לקרוא ולקרוא. לפני מספר שבועות הוא שאל: "סבא, אם יש אדם ברמת מנהיג שאתה חושב שהוא יכול להביא לקץ הכיבוש ולהסדר עם הפלשתינים, ואתה יודע שהוא מושחת. האם היית מצביע עבורו?".
היססתי 1 נקיים ואמרתי לו: "כן"! "סבא, נמק" . כי אין דבר מושחת ומשחית יותר מהכיבוש והשליטה במשוללי זכויות אדם ואזרח. אף אדם לא יוכל למשחת ולהשחית יותר ממדינה שכובשת. הכיבוש הופך את המדינה לחטאה בזכות צדקנותה, לסרֶסֶת משפט, למעוותת חוקים, למטפחת נהנתני שטחים, למתעלמת מאי אמת במערכת הציבורית והצבאית. אף אחד למעט המדינה לא יכול לפנק פריבילגיסטים במשאבים ובווילות ע"ח עניי החברה (דוגמה מעטה: מורה הגרה עשרים דקות מהעיר בהתנחלות משלמת 1000 ש" מס פחות מהגרה בעיר). ואלה רק איזכורים אפורים כי את הכהים יותר אנחנו מעוללים לפלשתינים בשטחים.
אני יודע שהפלשתינאים נושאים באחריות אולי שווה אולי עולה למצב. אף על פי כן אני שואל לעצה: האם אני צודק בתשובה לנכד שלי?


אהבת? לחץ כאן וקבל עדכונים על תכנים חדשים שלי
+ שמירה על זכויות היוצרים למאמר באחריות הכותב בלבד

תגובות

טוען...

כותבי המדור

הצג הכל