שירה בציבור - מפגש עם שירתה של יוכבד בת מרים

המדור שב מחופשת לידה, ובסופו מובטח שיר המוקדש לכל האמהות באשר הן

"קוֹרְאִים לָזֶה אֹשֶר, כִּי שְמֹו אֵין יֹודְעִים אֶל נָכוֹן". יוכבד בת מרים

 
 

ילדות

"בִֹּשְמֵי יַלְדוּת רְחוֹקִים-רְחוֹקִים
פַּרְֹשִיוֹת שֶל בְּרֵאֹשִית נִרְקָעוּ-
…וְעָמְדּו שָם בָּתִּים חֲבוּיִים
כְֹּשוּרֹות מִֹשְכָּנִים מֻפְלָאִים.
נָֹשְקוּ הַמְּזוּזוֹת עֲנִיִּים,
צַדִּיקִים מִתְחַפְּשִֹים בִּקְרָעִים."
 

יוכבד בת מרים נולדה ב-1901, ברוסיה הלבנה כיוכבד ז'לזיניאק. מכיוון שנולדה לאחר הריונות רבים שהסתיימו בהפלה, נדרה אמה, מרייסה, נדר כנגד עין הרע שלא תנשק אותה לעולם, במטרה לשומרה מכל רע. אביה של יוכבד ז'לזיניאק היה יערן אמיד והיא גדלה בחיק משפחה מורחבת, ימים שתוארו על ידה לאחר מכן בשיריה כמאושרים ונטולי דאגה. בת מרים גדלה והתחנכה בסביבה יהודית חסידית, היא עצמה לא זיהתה את עצמה כמסורתית, אך שירתה מבטאת אהדה חמה לעולם שעזבה ולעיתים גם כמיהה ואמונה:
 
"שָלֵו הֵתְרוֹמֵם בֵּית-אַבָּא
כְּתפִילָּה רוֹגֶֹשֶת וּמְתוּנָה.
צוּרוֹת צַדִיקִים הִקְרִינוּ
חֲלָלוֹ בְּזֹהַר אֱמוּנָה."
("חמה נושנה", ה)
 
בהמשך, ירד האב מנכסיו והם נאלצו לעבור לעיר הומל, שם חיו חיי עוני ודוחק.
בגיל 17 שינתה יוכבד את שם משפחתה ל'בת מרים', בהשפעת ביאליק שכינה את המשוררות "בנות מרים", על שם מרים המקראית, וכבר אז ידעה כי רצונה להיות משוררת.
בת מרים למדה פדגוגיה והחלה מפרסמת שירה בכתב העת "התקופה" משנת 1922. היא השתייכה לקבוצת המשוררים שנקראה "האוקטובראים העבריים" שהאמינה בכינון חיים יהודיים עבריים באימפריה הרוסית ולמעשה ניסתה לשלב בין האידיאולוגיה היהודית-עברית שלהם לבין האידיאולוגיה הסוציאליסטית שפיעמה בהם על רקע המהפכה. אחד הביטויים של ניסיון השילוב הזה היה ביכור שפת היידיש הרווחת בקרב פשוטי העם, והרחקת העברית שזוהתה עם האליטה הבורגנית.
 

 

שירתה

"אֶת פָּנַי הָרְחוֹקִים וּגְנוּזִים
כְּמֵתָה אֲגַלֶּה הַיּוֹם."

בתחילת דרכה כמשוררת, יוכבד בת מרים יצרה שירה אקספרסיוניסטית סוערת. עם עלייתה ארצה והצטרפותה לחבורת "יחדיו", בה היו שותפים גם לאה גולדברג, שלונסקי ואחרים, הושפעה בת מרים מן השירה הסימבוליסטית, שהיתה אז בארץ, ונטשה את המסורת האקספרסיוניסטית.
יוכבד בת מרים יצרה בארץ, תוך זיקה וקשר עם משוררים ויוצרים אחרים, קשר מיוחד היה עם אלתרמן, שהעריץ את יצירתה. בנוסף, אחד משיריה המרגשים שכתבה בת מרים היה הספד לרחל המשוררת והוקדש לה -
 
"וְאַתְּ אֵינֵךְ. אַתְּ אֵינֵךְ, אַתְּ אֵינֵךְ.
אֵי זֶה שָם כִּנְטוּעָה וְצוֹמַחַת...
מִתְנַשֵֹּאת מֵעַל קִבְרֵךְ וְצוֹפָה
אֶבֶן לְבָנָה וּבוֹדֶדֶת.

וְאַתְּ אֵינֵךְ. אַתְּ אֵינֵךְ, אַתְּ אֵינֵךְ.
יָמִים – סִיעַת צִיפֳּרִים נִסְעָרָה,
כְּאֶל מִכְסֵה אֳנִיָּה נִֹשְבָּרָה
נִתְלִים זֶה אֶל זֶה

וּגְמוּעִים בִּלְעָדַיִךְ הָרְחוֹבוֹת לִי הַיּוֹם,
רֵיקִים וְעֲזוּבִים –
כְּבְהֵיכָלִים עַתִּיקִים
נִרְעָדִים צְעָדַי תְּמוּהִים וְאֶל עַצְמָם מַקְֹשִיבִים."
 

אם ואחות

"בִּגְדֵי בָּנַי אֲתַקֵּן, צַעֲצוּעֵיהֶם אֶֹשְמוֹר
וּבִֹשְעַת יָגוֹן הַנִּדְלָק כְּכוֹכְבֵי מַעֲרָב
שִיר נֵיכָר לֹא מוּבָן לָהֶם אָֹשִיר וְאֶחֱזֹר"
(שבכה ברוח)
 

השירה העברית כמעט ומזוהה אוטומטית נשים משוררות עם דמות האישה הערירית, כדוגמת רחל, לאה גולדברג, זלדה, מרים ילן ועוד. יוכבד בת מרים שונה מאוד מתבנית זו.
ליוכבד בת מרים היו שני ילדים – מריסה, שהיתה בתו של שמעון הבונה, משורר עברי סובייטי שנרצח ע"י המשטר הסטאניליסטי, ובן – זוזיק, בנו של חיים הזז. ניתן למצוא בשירתה שירים אמהיים קסומים, כמעין חדרים מרגשים לנפש ההורית החרדה והמייחלת. שירים רבים מהם גם מוקדשים במישרין לילדיה.
 

פרידה עם שיר

לאמהות שבנינו, לבנות שהיינו, ולו ימשך ריקוד הכיסוי העדין שמנסה לפרוש תפילה על קוץ, סרפד ודרדר.
 

תְּפִלָּה
למריסה


 
בְּדִמְדּוּמֵי עֶרֶב עִם עֵשֶֹב, עִם עָלֶה,
כְּאֶבֶן אֶת רֹאֹשִי אַנִּיחַ,
אֲפַזֵּר לָרוּחוֹת שַֹעֲרוֹתַי לְעַטֵּף
כָּל סִרְפָּד וְקוֹצֵי הַשִֹּיחַ.

פֶּן תִּרְאֶה יַלְדָּתִי וְתִתְאַו לָגֶֹשֶת
אֲלֵיהֶם בְּרֶגֶל מְתוּנָה,
וְתִפְרֹשֹ רֹךְ כַּפּוֹת יָדֶיהָ לְתֻמָּהּ
אֶלַ לַהֲבַת אִֹשָּם הַצְּפוּנָה.
אֶת כֻּלְּכֶם, אֶת כֻּלְּכֶם אֲבַקֵֹּש, אֲחַנֵּן:
שִמְרוּהָ מִפֶּגַע, מִצָּרָה!
בְּעַד אַחַת צִפֹּרֶן אֶצְבָּעָהּ הַקְּטַנָּה
אָנֹכִי, אָנֹכִי כַּפָּרָה.

אהבת? לחץ כאן וקבל עדכונים על תכנים חדשים שלי
+ שמירה על זכויות היוצרים למאמר באחריות הכותב בלבד

תגובות

טוען...
הצג הכל