מי בכלל אוהב שינוי? גם ילדים לא מתים על שינויים

אנשים למעשה לא אוהבים שינויים, בודאי לא שינויים גדולים. קחו למשל את האלפים שכשלו בדיאטה, הם ידעו מה לאכול, ידעו מה לא לאכול, ידעו על השילוב של ספורט בתהליך, ידעו על קלוריות, שומנים ופחמימות, היה להם מחשבון קלורי, וזה לא עבד. גם ילדים נרתעים משינויים.

התבוננו על אלפי התלמידים שנכשלו בלימודיהם לאורך שנים, הם למדו כיצד ללמוד, הם למדו כיצד להתכונן למבחן, הם למדו לארגן חומרים, הם ידעו לצמצם תכנים, הם למדו כיצד לקרוא שאלות וכיצד לענות על שאלות, אבל לא הצליחו לגייס עצמם ללמידה ולהצליח. למה זה לא עבד עבורם?
אנשים שחוו כשלונות מפחדים לעשות שינוי, ולא רק אלה שחוו כשלונות. אנשים בכלל לא אוהבים שינוי, ומתברר שזה נעוץ בכלל בפיזיולוגיה של המוח, כי שינוי מפחיד, מלחיץ, והפחד משתק.
איך זה עובד?
יש לנו 3 מוחות, גזע המוח, המוח התיכון והקורטקס, קליפת המוח. לעניינינו חשוב שנדע שתגובות לחימה או מנוסה נשלטים על ידי המוח התיכון, ואילו מחשבות, יצירתיות וכד' מתנהלים בקליפת המוח. שלושת המוחות אמורים להיות בהרמוניה לטובת הבריאות שלנו.
אז מה? במוח התיכון שוכנת האמיגדלה, היא הגורם להישרדותנו, כמו מנגנון אזעקה. כשהיא מזהה מצב הישרדות (שמעורר פחד) היא מנהלת את תגובת הלחימה(FIGTH) או המנוסה (FLIGTH). איך? היא מאטה עד עצירה (כנראה בעזרת הורמון) את מנגנון החשיבה, שעלול לעכב תגובת לחימה או מנוסה. בעבר הרחוק מנגנון זה עזר לאדם להישרד בציד, ובלחימה, כשדב התנפל על הצייד המנגנון ההישרדותי איפשר לו לפעול באופן אוטומטי (להילחם או לנוס) מבלי להתעכב על חשיבה "מה אני עושה עכשיו?" עד שייסיים לחשוב ייטרף. כלומר תפקודים לא חיוניים ננעלים אוטומטית במצבי הישרדות.
הידע שלנו על מנגנון זה מבהיר את העניין שפתחתי בו: אנשים לא אוהבים שינויים. יש אנשים שעבורם שינויי מעורר פחד, לחץ, וזו הסיבה שהם נכשלים ולא מגשימים מטרות שהציבו לעצמם, כמו דיאטה, כמו לימודים, כמו פרידה מבן זוג ועוד.
כל שינוי "שמתנפלים עליו בגדול, לא במידתנו" נדון לכישלון, הצרה שרובינו איננו יודעים מה שמידתנו ומה לא במידתנו, כתוצאה מכך אין התאמה בין הצעדים שאנו נוקטים להגשימו לבין יכולתנו להכיל צעדים אלה מבלי לאותת לאמיגלדה "אוי זה גדול עלי, אני לא אצליח", וכשמוחנו קולט אותות מצוקה אלה, הוא מפעיל את מנגנון המנוסה או הלחימה, בדרך כלל רובנו חווים את המנוסה.
מה עושים? לומדים לעשות שינוי בצעדים קטנטנים, "מסדרים את המוח. כשעושים את השינוי בצעדים קטנים קטנים המוח לא "שם לב" ובינתיים אנחנו מאמנים שריר חדש ויוצרים הקשרים חדשים שקשורים לשינוי שאנחנו רוצים לעשות.
ילדים במעברים מיסודי לחטה"ב ומהחטיבה לעל יסודי עושים שינוי, את חלקם הוא משתק. את המעבר כדאי להכין לאט לאט, ולהרגיל את המוח למציאות החדשה. אבל לא בבום גדול.

זוהי התנהגות נלמדת ומומלצת להילמד.
להתראות בפוסט הבא
שלכם-אורנה שפריר
מלווה ילדים ומבוגרים בתהליכי העצמה


אהבת? לחץ כאן וקבל עדכונים על תכנים חדשים שלי
+ שמירה על זכויות היוצרים למאמר באחריות הכותב בלבד

תגובות

טוען...
הצג הכל