בין הרך של הנקניקיות
לקשה של העוגיות,
בין שמש יומית
לשקיעת ערבית,
בין מים צבעוניים
למים פסיכים בשלל גווני זהב
של שמש מערבית.
בין כסאות על החול
בחצי גורן מסודרים
לאזעקות רחוקות,
בין השפוי והענוג
למציאות המתפוגגת
על הכביש הלא רחוק.
בין ישיבה עם חברים,
שקט מבפנים
ושלווה מלטפת את הפנים,
לידיעה שמחר אשר נהיה כבר היום
נתייצב שוב לעבודה
והכל יתחיל מהתחלה.
בין חיפוש הרגעים הקצרים,
אלה שנשארים הרבה אחרי שקורים,
לאהבה הרוחשת בין הגלים.
בין האסדה, מכולה, פחם!?
למרחק שנוצר בין מחשבה למציאות
אפילו משקפת מגדילה
אינה משקפת אמת נזילה.