עד מתי?

כמעט 50 ימי לחימה. מה השגנו? מה המחיר שאנו משלמים? מה אומרים לתושבים בדרום? מתי הכל יסתיים? איך תיפתח שנת הלימודים? האם החמאס נשבר?

פשוט השתגענו. מין מסך של קהות חושים וטמטום ירד על המדינה, מתפשט כמו אש ממנהיגיה אל אזרחיה. מה באמת קרה לנו? הרי אין עקרון שלא עורער ונרמס במהלך 50 הימים של המערכה:
• אמ"ן העריך שהחמאס אינו מעוניין בעימות, ואם יפרוץ נוכל "להוריד אותו על הברכיים".
• הצבא העריך שאין לחמאס אורך נשימה לעימות אלים ארוך.
• הייתה הערכה שמלאי התחמושת של החמאס אוזל והאש רק מתגברת.
• נתניהו הצהיר אין ספור פעמים שאין מנהלים משא ומתן עם ארגון טרור.
• היקף המנהרות ואיומן הפתיע את כולנו ולא ברור כמה מהן הושמדו.
• ישראל מצטיירת כמי שדווקא היא משוועת להפסקת אש.
תושבי הדרום משלמים בדמם ונכתשים, בעוד המנהיגות דורשת מהם מילים ריקות כמו "נחישות", "סבלנות", "אורך רוח", "כושר עמידה".
ומי דורש זאת? אלה המתהלכים בקיץ הישראלי בחליפות מחויטות ומעונבים כאילו חיו בסקנדינביה? אלה שלא מעיזים להגיע לנחל עוז מחשש הנפילות?
ואולי אלה המקיימים את דיוניהם במרחבים מוגנים והדי הפיצוצים מגיעים אליהם דרך שידורי הטלוויזיה?
כל המתהלך בארץ בימים אלה רואה אנשים נבוכים, מבולבלים, עם מצב רוח ירוד, לא מבינים לאן מוליכים אותם מנהיגיהם.
עשרות אלפי אנשי מילואים גויסו ושוחררו ואפילו "שוט האיום" בפעילות התקפית נוספת נעלם, כשאויבנו הבינו שלאיומים שלנו אין כיסוי של ממש.
כמעט מהרגע הראשון ישראל נגררת ומגיבה וכמעט לא יוזמת. לאן נעלמו החשיבה היצירתית, הנועזות, היציאה מחוץ לקופסה, התושייה, המקוריות? התחושה היא של מין מחשבה כבדה, איטית, מרובעת, אולי אפילו הססנית.
מדוע אנחנו כה "נדיבים" באספקת מידע לאויב? האם חשוב כל כך לומר היכן ממוקמות היחידות, איזה חטיבות משתתפות, המקומות שבהם שהו החיילים להתרעננות?
שנת הלימודים בפתח. מאות אלפי ילדים יגדשו את הרחובות והכבישים. מי לידינו יתקע שיגיעו בשלום לבתי הספר? אפילו אם המוסדות עצמם ממוגנים, מה קורה בדרך מהבית לבית הספר וחזרה?
הדברים הללו נכתבים מתוך כאב אמיתי ולא כביקורת לשמה. פשוט קול בודד של מי שרואה כמעט בדמעות לאן מתדרדרת המדינה בתדמיתה, בכוח ההרתעה שלה, במוסריות, במעמד הבין לאומי. שלא לדבר על ההסברה הישראלית הצולעת והמקרטעת שאינה יודעת למנף את הברבריות של ירי בלתי פוסק על אזרחים, כאילו רק אנו אלה שנוהגים כך.
אז בתוך הכאוס המפחיד האופף אותנו אולי יתרחש משהו אחר, יוצא דופן, מין "נקודת ארכימדס" שישנה את פני המערכה ומלחמת ההתשה שאליה נקלענו ולא ברור עד מתי תימשך.


אהבת? לחץ כאן וקבל עדכונים על תכנים חדשים שלי
+ שמירה על זכויות היוצרים למאמר באחריות הכותב בלבד

תגובות

טוען...

כותבי המדור

הצג הכל