הסיבה המדעית למיזוג-גלויות

כשהתחילה המהנדסת לואיזה קומלוש את עבודת הדוקטורט שלה, היא לא תיארה לעצמה שתגליתה המפתיעה תתפרסם ברחבי העולם המדעי ותיצור חומר למחשבה לחוקרי שטח הפוריות.

לואיזה נולדה בתקופה שבין שתי מלחמות העולם בעיר טשרנוביץ, TSCHERNOWITZ, בירת בוקובינה, BUKOWINA. מחוז זה השתייך לאימפריה הקיסרית האוסטרו-הונגרית, אך התמזגו בו התרבויות השונות מכל עברי הגבולות - אוסטרית, בעיקר, אך גם רומנית, רוסית, אוקראינית-רותנית, פולנית ויהודית.
בתקופה ההיא, לפני עידן-התקשורת, הטלוויזיה והמחשב, ואפילו המכוניות הפרטיות, היו נוסעים לא רק באוטובוס ובחשמלית, אלא גם בכרכרות או אף רוכבים על סוסים. היו אופים את הלחם בבית או קונים אותו במכולת הקטנה שבפינה ולא בסופרמרקטים, שלא היו קיימים, היו קונים חלב הישר מן האיכר בעל הבקר והצאן, והיו מגדלים ירקות בגינה. היהדים השכלתנים השתלבו יפה בסביבה העירונית. אלה שלא הקדישו את חייהם לשימור הדת בבתי-הכנסת וב"חדר" עסקו במקצועות אקדמאיים כגון רפואה, משפטים והנדסה, ספרות, עיתונאות וכל הקשור בהן כגון דפוס והפצה, וגם תיאטרון ואמנות, ציור ושירת-אופרה, וכמובן במסחר. הם נהגו לעבור בין הכפרים בכרכרותיהם, לקנות ולמכור תבואות, מוצרי-חלב, צמר, עורות, פרוות, יינות ועצים, שהיו דרושים להסקה בחורפים הקפואים. היהודים למדו בחריצות את כל השפות הרבות של האזור, הפיצו את החדשות, גם בעוברם מבית לבית, ויצרו קשרים תרבותיים עם בני-העמים האחרים. מראם השונה, דבקותם בדתם העתיקה והצלחותיהם אכן גרמו לאנטישמיות, אך היא היתה סמויה. וכך חוותה לואיזה ילדות מאושרת.


במסגרת לימודי ההסטוריה של מחוז בוקובינה ובירתו טשרנוביץ, שנקראה "וינה הקטנה", ספגה לואיזה את התרבות האוסטרית ששלטה באזור למעלה מ-250 שנה.
ב-1774 סופח מחוז בוקובינה לאימפריה האוסטרית. כדי לאחד את האוכלוסייה לחטיבה אחת בעלת אופי אוסטרי, הביאו השלטונות לאזור מתיישבים אוסטרים, והגבילו את פעילותן של שאר התרבויות - ביניהם ב-1786 גם את אוטונומיית הקהילה היהודית. אך בכל-זאת הקימו יהודי טשרנוביץ בעירם בית-דפוס, והעמידו תלמידי-חכמים רבים ואדמו"רים גליצאיים מפורסמים, ביניהם ה"קוסובר", ה"ויז'ניצר", וה"סדיגורר" (הריז'ינר).
מנגד שכרו היהודים האמידים החילוניים לילדיהם מורים פרטיים, שהעשירו אותם בהשכלה כללית, וכמה תלמידים יהודים אף למדו בבתי-ספר נוצריים.
בשנת 1830 הונהג שירות צבאי חובה גם ליהודים, והצעירים שבהם נאלצו לשרת כחיילים בצבא האוסטרי.
ב-1848, בעקבות המהפכה הרוסית, דרשה קהילת טשרנוביץ היהודית את הפרדת אזור בוקובינה מגליציה - השכנה האנטישמית, שוחרת התרבות הפולנית, וסיפוחה ישר לאוסטריה. אחרי מאבק של כ-13 שנים הם אכן השיגו את מבוקשם. בשנת 1861 קיבלה בוקובינה אוטונומיה, והיתה קשורה ישירות לוינה כ"חבל-הכתר". עשרת-אלפי תושבי העיר העיר היהודים זכו לאמנסיפציה מלאה. לאות תודה הם הפיצו את התרבות האוסטרית ברחבי בוקובינה, והשתוו בכוח-השפעתם לאוסטרים עצמם, לרותנים - סוג של אוקראינים, לרוסים, לרומנים ולפולנים - מרכיבי אוכלוסייתה של העיר מרובת-הלאומים. בין חברי הקהילה היהודית היו חרדים, שומרי-מסורת ואף כופרים, משכילים, קיצונים ומתונים, ציונים, אנשי-מדע, אנשי ספרות ואמנות, ואף מתבוללים שהטיפו להתנצרות. בעקבות פריחתם של היהודים בטשרנוביץ הוקמו עשרות בתי-ספר יהודיים, הופיעו הרבה עתונים, שבועונים וירחונים יהודיים בגרמנית ובאידיש, ואברהם גולדפדן, השחקן והמחזאי שכתב בין היתר את "שני קוני-למל", הקים בעיר תיאטרון באידיש. ב-1890 אף נבחר ראש-עיר יהודי - ד"ר וגנר. אחרי ייסוד האוניברסיטה האוסטרית בטשרנוביץ, הורו בה פרופסורים יהודים, ביניהם גם אנשי-מדע מפורסמים, וכמה מהם שמשו גם כרקטורים. הסטודנטים היהודים באוניברסיטת טשרנוביץ הוכרו כ"בני האומה היהודית" , ולכבודם בוטלו השיעורים בימי החגים היהודיים. ב-1905 שוב נבחר לראשות-העיר יהודי - ד"ר רייס. בשנת 1908 התקיימה בטשרנוביץ "ועידת הלשון האידיש", ובה הוכרזה האידיש - שהיא בעיקרה תערובת של עברית וגרמנית - כשפה לאומית של היהודים, לצד העברית. ב-1909 הכירה מערכת-החוק בעיר רשמית בחמישה גופים לאומיים - האוסטרים, היהודים, הרומנים, הרותנים-אוקראינים והפולנים.
נהייתם של היהודים אחרי התרבות האוסטרית והצלחותיהם בכל התחומים העצימו את האנטישמיות בעיקר בקרב תושבי בוקובינה הלא-אוסטרים, אך הקהילה היהודית בבירה טשרנוביץ פרתה ורבתה, ובשנת 1910 מנתה כבר כ-30,000 איש, שהיוו כשליש מן האוכלוסיה הכללית.
ב-1913 שוב נבחר לראשות-העיר יהודי - ד"ר ויסלברגר, ובתקופתו היו רוב תלמידי בתי-הספר התיכוניים בעיר יהודים.


אך עם פרוץ מלחמת-העולם הראשונה התהפך הגלגל. ב-1914 נרצח יורש-העצר של הקיסרות האוסטרית, והסלאבים, שנשאו את עיניהם לרוסיה הקומוניסטית המתעצמת, הרימו ראש. טשרנוביץ נכבשה ע"י הרוסים, ואלה, יחד עם התושבים האוקראינים והפולנים שבעיר, ניצלו את ההזדמנות כדי לנקום ביהודים אוהדי התרבות האוסטרית. מנהיגי-הקהילה הוגלו לסיביר, רוב היהודים הצליחו להימלט על נפשם לאוסטריה, וכך הקהילה היהודית בטשרנוביץ כמעט נכחדה כליל.
בסוף מלחמת-העולם הראשונה נכבש מחוז בוקובינה ע" הרומנים, שהיו באותו הזמן ממלכה. היהודים דרשו מהשלטון הרומני החדש אוטונומיה לקהילתם. הרומנים המלוכנים, ששנאו את הרוסים המהפכנים, הבינו שכדאי להם לכרות ברית עם אוהדי האוסטרים והגרמנים - אויביה של רוסיה הקומוניסטית. לתרבות האוסטרית עדיין היתה השפעה רבה גם בזמן השלטון הרומני, לכן הסכימו הרומנים לבקשת היהודים לאוטונומיה, וחתמו על-כך בעת עריכת חוזה-השלום. כך שבו יהודים רבים לעיר, ושוב נפתחו בטשרנוביץ בתי-ספר יהודיים, שבהם לימדו גם עברית. בין תומכי-העברית לבין חובבי-האידיש פרץ וויכוח סוער, שבו ניצחו אוהבי-העברית. אך הארגונים היהודיים השונים שצצו בכל התחומים, ביניהם גם מעריצי הקומוניזם החדש יחסית, המשיכו להתנצח בינם לבין עצמם. השלטונות הרומנים, שחששו מן הנטיה המהפכנית של הקומוניסטים, ניצלו את אי-ההסכמה ואת חוסר-התיאום בין המוסדות היהודיים השונים, וביטלו בסופו של דבר את הועד הלאומי היהודי. הם הקשו על היהודים להשיג אזרחות רומנית והפכו אותם לאזרחים מדרגה שניה. כך מנעו מן היהודים להשתתף בפעילויות מדיניות, להשפיע על דעת-הקהל באמצעי-התקשורת, לעסוק במדעי-הרוח, בתרבות ובאומנות, וגם לעבוד במשרדים ממשלתיים ובתי-חרושת מסויימים, בין היתר, "כדי שלא יגלו סודות צבאיים". כדי לדחוק את רגלי היהודים עוד יותר, הונהגה מכסה מסויימת - "נומרוס קלאוזוס" - לסטודנטים היהודים שהורשו ללמוד באוניברסיטאות במחוז. לפעמים היתה המכסה הזאת פשוט "נולוס"- אפס. כלומר - שום סטודנט יהודי לא התקבל ללימודים אקדמאים. גם אלה שכבר התקבלו היו חשופים להתעללות מצד התלמידים האנטישמים ואף מצד המורים עצמם, ונאסר עליהם ללמוד מקצועות שהיו אמורים להשתייך רק לתושבים שאפשר לסמוך על נאמנותם, ביניהם אפילו ספרות ולשון רומנית. בכל-זאת, למרות התנאים הקשים, מנו היהודים בטשרנוביץ בשנת 1920 מעל ל-40,000 איש, והיוו רוב מוחלט - כמעט מחצית מכלל התושבים. מהם יצאו אנשי-שם כגון המשוררים רוזה אאוסלנדר, ופאול צלאן, ששירתו התפרסמה בעולם כולו.


אך כל היהודים האלה לא השכילו להתאחד ביניהם אפילו בתקופת הבחירות לפרלמנט הרומני, שהיו זכאים להשתתף בהן בתוקף היותם גוף אוטונומי רשמי. הם הצביעו לשלוש מפלגות שונות - זו של היהודים הבדלנים, זו של היהודים שהעדיפו להיטמע בחברה הרומנית המלוכנית, וזו של היהודים הסוציאליסטים תומכי הקומוניזם. מובן , לכן, שתוצאות הבחירות לא שיפרו את מצב הקהילה היהודית בבוקובינה.
הנאציזם בגרמניה התפתח, בין היתר, גם כתגובת-נגד לקומוניזם הרוסי, וכך יהודי בוקובינה למודי-הסבל לא התייחסו ברצינות לאיומיו של היטלר לגבי גורלם, ולשיתוף-הפעולה של הרומנים עם המשטר הנאצי. כך, ב-1940, בתחילת מלחמת-העולם השנייה, כשצפונה של בוקובינה סופח בסופו-של-דבר לרוסיה הסובייטית, נמלטו יהודים רבים מבוקובינה לרומניה. אך הרומנים הפאשיסטים האשימו אותם בשיתוף-פעולה עם הרוסים וטבחו בהם באכזריות. כעבור שנה, ב-1941, נכבשה בוקובינה שוב ע"י הרומנים והגרמנים, ויהודים סוציאליסטים רבים ברחו לרוסיה. חלק מיהודי-המחוז, כמו גם יהודי-רומניה, נרצחו, ואחרים נשדדו ולבסוף הוגלו למחנות-ריכוז באזור טרנסניסטריה שבאוקראינה. 40,000 יהודים מטשרנוביץ הגיעו למחנה טרנסניטריה, אך היו יהודים שהורשו להישאר בעיר כאזרחים ותיקים. הם קיבלו רשיון מיוחד שנקרא "צרטיפיקט פופוביץ'", על-שם ראש-העיר בתקופה ההיא. פופוביץ' נזרק לאחר-מכן ממשרתו ע"י השלטונות, אך באומץ-לבו האנושי הוא הצליח להציל כמה אלפי יהודים.
כיום מפוצל מחוז בוקובינה בין רומניה ואוקראינה, שבה נמצאת גם העיר טשרנוביץ. התרבות האוסטרית ששררה בה פעם, תור-הזהב של היהודים שגרו בה, צמיחתה של שפת-האידיש וספרותה, פריחתה של החסידות, שגשוגה של הקהילה היהודית הייחודית של בירת-בוקובינה - כל אלה שייכים להסטוריה בלבד.


בתקופה הסוערת שבין שלטון רומני לרוסי ושוב רומני היתה לואיזה ילדה קטנה. בתקופה שבה שלטו הרומנים, נאסר על היהודים ללמוד בבתי-הספר, לכן הביאו הוריה של לואיזה לבתם היחידה מורים פרטיים. ב-1940, בתקופת הכיבוש הרוסי, היא למדה בבית-ספר אוקראיני שפעל בטשרנוביץ. אך לאחר שנה, כשהרומנים חזרו, החליטו הוריה של לואיזה לנצל את ההזדמנות ולהסתלק מן העיר המועדת לפורענות, שאתרע מזלה לשכון על הגבול בין המדינות האויבות. בחיפושיהם אחרי מקום מקלט יותר בטוח הם היגרו לרומניה והתיישבו במחוז טרנסילבניה דובר ההונגרית, שסופח אף הוא לרומניה. הם היו צריכים להתחיל הכל מחדש, בקרב עם שהיה אנטישמי בגלוי, כפי שהוכח בפוגרום בשנערך ב-1941 בעיר הרומנית יאסי. בבית-הספר התיכון שבו למדה, היתה לואיזה היהודיה היחידה. מסתבר, ששנאת-היהודים נבעה בעיקר מבורות, וכשלמדו ילדי-הכיתה להכירה קיבלו אותה כאחת משלהם. לאחר סיום התיכון נסעה לואיזה לבוקרשט בירת רומניה, כדי להמשיך את לימודיה. את האוניברסיטה שם סיימה כאישה נשואה - מעתה הגברת לואיזה קומלוש. הזוג הצעיר שב למחוז טרנסילבניה לעיר הגדולה קלוז'. שם היא עבדה כמהנדסת, ובעלה עבד כרופא.


לאחר זמן מה התחילה להתעורר בקרב בני-הזוג הטרי ,
כמו בקרב יהודים רומנים רבים,
הכמיהה לחיים דמוקרטיים חופשיים.
הם החליטו לעזוב את רומניה, שהפכה אחרי המלחמה לקומוניסטית,
ולעלות לישראל.
כיוון שהשלטונות הערימו קשיים רבים בדרכם של העוזבים, הם נאלצו לצאת לצרפת.
בזמן שחיכו לוויזה לישראל, הם שהו כחצי-שנה בפריז, שם היו ללואיזה קרובי-משפחה.
בני-הזוג מצאו דרכים לנצל כל רגע להכרת התרבות הצרפתית. הם הלכו ברגל קילומטרים,
בקרו בכל מוזיאון ובכל אתר שבו נתקלו,
הסתובבו ברובע-האומנים מונמרטר,
וטיילו גם בגנים המקיפים את העיר.
קרוביה של לואיזה טענו, שבני הזוג הרסו יותר נעליים ממה שיכלו לקנות.
הם סדרו לה עבודה כמתרגמת,
ולואיזה, ששלטה בגרמנית, ברומנית, ברוסית, בהונגרית ובצרפתית, היתה מתרגמת מאמרים מדעיים.
בינתיים צפה בעלה הרופא בניתוחים חדשניים שהתחילו אז בפריז.


אחרי כמה חודשים קיבלו בני-הזוג את הוויזה המיוחלת, והגיעו לעכו. לואיזה התחילה ללמוד עברית ואנגלית, ועבדה במעבדה במוסד לפגועי-נפש. במסגרת תפקידה היא היתה צריכה, בין היתר, גם להשתמש במזרק כדי לשאוב דם מן החולים - דבר שמעולם לא עשתה. לואיזה, בעלת העיניים הבהירות הגדולות והחזות העדינה, נהגה להזהיר את מטופליה שהיא חדשה במקצוע, ובגלל חוסר-נסיונה היא עלולה להכאיב להם. אך הם היו עונים לה – "אין דבר, מותק, תדקרי, תדקרי, את נחמדה, תקחי כמה שאת רוצה..."
אך הגורל רצה אחרת. בעלה של לואיזה זכה במשרה במרפאה ברמת-גן, בני-הזוג עברו לגור שם, ולואיזה התחילה לעבוד בבית-החולים "השרון" בפתח-תקווה, במכון למחקר גינקולוגי, בשטח הרביה והתפתחות העובר.
מנהל המחלקה הגינקולוגית בבית-החולים באותה התקופה היה הפרופסור יצחק הלברכט. בעקבות היכרותו עם לואיזה, הוא הציע לה לעשות דוקטורט בהנחיתו בתורת האימונולוגיה - החיסון - בחקר הסיבות להפלות טבעיות, שעד אז לא היה להן הסבר מדעי ברור.


ההיפותזה - ההנחה - של הדוקטורט היתה, שבין הסיבות השונות שיכולות להשפיע על תופעת ההפלות הטבעיות, יש גם מכניזם של תגובה אימונולוגית-חיסונית. האפשרות היתה להשוות את התופעה עם דחייה של השתלות. הסברה היתה, שהעובר הכולל את הגנים של האבא הוא כמו גוף זר בגופה של האמא, ולכן, כשיש שוני גדול מדי בין האנטיגנים HLA של ההורים, העובר עלול ליפול, ממש כמו שאיבר מושתל עלול להידחות ע"י הגוף הנושא אותו. כך התחילה לואיזה לבדוק את מקרי ההפלות הטבעיות ממש כמו שבודקים תגובות חיסוניות על השתלות. העבודה הטכנית נעשתה במעבדה בבית-החולים "ביילינסון". זוגות שעברו שתיים או יותר הפלות טבעיות נבדקו ביחס לסיבות לתופעה שהיו ידועות באותה התקופה - סיבות הורמונאליות, מלפורמציות - כלומר מומים מלידה, סיבות אוטואימוניות - שבהן מערכת-החיסון של האם פועלת נגד עצמה, ועוד. אחרי שכל הסיבות הקודמות כבר נבדקו, ותוצאותיהן הו שליליות, התרכזה לואיזה במקרים בעלי הסיבה הבלתי-ברורה, וערכה להם בדיקות דומות לאלו שנהוג לערוך לתורמים ומקבלים לפני השתלות של מח-עצם וכליות. היא ציפתה למצוא חוסר-התאמה בין האנטיגנים מסוג HLA של האם ושל האב, בדומה לתגובה התוקפנית של המערכת החיסונית של מקבל שתל כלפי האיבר הנתרם.
אך להפתעתם של לואיזה ואנשי-צוותה, התוצאות שהתחילו לזרום מבין כל המקרים שנחקרו היו הפוכות מן המצופה. בתחילה סברו שזאת מקריות, אך עד-מהירה הצטברו תוצאות נוספות שלא תאמו את הציפיות לפי ההנחה הראשונית. באותה התקופה היה המחשב בחיתוליו, וכל העבודה המייגעת של איסוף נתונים, מיונם וההשוואות ביניהם נעשתה בלעדיו. לאחר לילות רבים ללא שינה, הבינה לואיזה, שתופעת ההפלות הטבעיות אינה דומה לדחיית ההשתלות. לאחר התלבטויות מרובות הועלתה האפשרות, שהאם והתינוק אינם זרים זה לזה לחלוטין - כמו במקרה ההשתלות - אלא רק למחצה. בדרך הטבע העובר יוצר לעצמו מערכת גנים אחת מתוך שתיים - זאת של האם וזאת של האב, לפי הגנים השולטים שבין שתי המערכות השונות. המערכות האלו יכולות להיות דומות זו לזו, או שונות לחלוטין, ואז, כמובן, מגוונות יותר - בעלות מבחר רב יותר של גנים. בניגוד להשתלות, שבהן השוני מפריע, במקרה שבו הגנים של ההורים דומים זה לזה, העובר זוכה למנה כפולה של אותם הגנים, DOUBLE DOSE. הגן הכפול תופס את מקומו של גן אחר, וכך נוצר אצל העובר מחסור בגנים חיוניים. אם הגנים של ההורים חוזרים על עצמם, ולעובר אין אפשרות לבחור ולאזן בין הגנים שהוא מקבל, חסרים לו התנאים הנחוצים להישרדותו. כך גילה מחקרה של לואיזה מנגנון טבעי של ברירה ואיזון, המשפיע על יכולת חיוניות הקיום - VIABILITY - של התינוק.


ההנחה המדעית של מחקר מפותל זה היתה מסובכת לא פחות מן הדרך שבה הגיעו אליה.
מחקר זה היה הראשון שקישר בין הפלות טבעיות לבין אנטיגנים-לאוקוציטים-חיסוניים,
HLA - HUMAN LEUCOCYTE ANTIGENES,
כלומר בין מערכת-הפריון לבין מערכת-החיסון.
המסקנה המעשית היתה, שכדאי לבדוק את האנטיגנים של ההורים -
לא כדי שיהיו דומים, אלא להפך -
כדי שיהיו מספיק שונים כדי להכיל את כל המבחר הגנטי הנחוץ לעובר, וליצור איזון בגנים שהוא יורש.
לפי תגלית זאת, הטבע יוצר מנגנונים חיסוניים הלוחמים למען ברירה טבעית שיוצרת אבולוציה מגוונת יותר, שתשתפר ככל שתתעשר בגנים נוספים.
כדברי המוטו של תורה זו -
החזקים שורדים -
ראשית בדרך המאבק,
ואחרי-כן - במיזוגם של המנצחים.



בשנת 1977 פרסמה דוקטור קומלוש את תגליתה בעיתון מדעי אנגלי. המאמר עורר עניין רב, זכה לתפוצה גדולה, והתפרסם במהירה גם בארה"ב ובעולם כולו. התגובות היו של הפתעה מוחלטת. מדענים רבים בקשו עותקים של עבודת-הדוקטורט, כדי לעיין בה ביתר פירוט. אך היא זכתה לתשומת-לב גם מחוץ לעולם המדעי.
מבחינה אנתרופולוגית נטען, שתגלית זו עשויה בעצם לרמז על סיבה מדעית לטאבו שנוצר במשך הדורות על גילוי-עריות. לא תמיד היה קיים האיסור על נישואין בתוך המשפחה. אברהם אבינו ושרה אמנו היו, לפי המדווח בתנ"ך, בנים לאותו האב, אך לא לאותה האם, כלומר - אח ואחות למחצה. השניים נולדו בממלכת מיתאני, שבה היה גילוי-העריות לא רק מקובל, אלא אף בגדר המצווה הדתית הגדולה ביותר של הסוגדים לאל מיתרא. הממלכה נחרבה בסביבות 1300 לפנה"ס כתוצאה ממלחמות-אחים. באותה התקופה הגיעה לסיומה גם השושלת ה-18 במצריים העתיקה. פרעה אמן-חותפ השלישי, שהיה בן לנסיכה מיתאנית, נשא לנשים את שתי בנותיו. בנו, פרעה אחנאתן, נשא לאישה גם את אלמנת-אביו - את אמו עצמו ובשרו - וגם את אחותו המלאה, נפרטיטי היפה. בנם, פרעה תות-אנח-אמן המפורסם, שכבר היה צאצא לגילוי-עריות, נשא גם הוא לאישה את אחותו המלאה. כתוצאה ממאגר-הגנים המדולדל שלהם, כל התינוקות שלהם נולדו מתים, וכך לא נשאר לו יורש. הקדמונים למדו את הלקח בדרך אינסטנקטיבית, קלטו את המנגנון הטבעי ונזהרו מחתונות בתוך המשפחה הגרעינית.
בתקופת-הפריחה של יוון העתיקה, כמה מאות שנים אחרי חורבן מיתאני והשושלת ה-18 הקשורה אליה במצריים העתיקה, כבר שרר טאבו מוחלט על גילוי-עריות, כפי שמוכיח המחזה "אדיפוס". הנסיך אדיפוס, שגדל בניכר, התחתן עם אמו המלכה האלמנה בלי ששניהם ידעו שהם אם ובן, אך בכל-זאת הם שילמו על החטא זה ביוקר. האם התאבדה, ואדיפוס התעוור ויצא לגלות.
מחקרה של ד"ר קומלוש הסביר, בין היתר, מדוע - מבחינה מדעית - לא כדאי להתחתן בתוך המשפחה, אלא להפך. ככל שהגנים שונים יותר, כלומר, ככל שהזוגות מעורבים יותר, יש גיוון רב יותר במבחר הגנטי, שמאפשר לעובר לצמוח מתוך הגנים המשובחים יותר. כמו-כן השוני גם מעורר חיכוך בין מערכות-החיסון, שתורם לחיזוקו של גוף התינוק.
המסקנה המתבקשת היא, שמיזוג-גלויות אינו רק קלישאה רומנטית. הוא מומלץ לא רק מבחינה חברתית ותרבותית, אלא ממש חיוני - מבחינה פיזית - לפוריות מתמשכת, להתפתחות תקינה של צאצאים ולשימור-החיים.


בעקבות המחקר, שעדיין מצוטט גם כיום - כארבעים שנה לאחר כתיבתו - נפרצו דרכי-מחקר רבות שהתבססו על תגלית זאת.
במשך הזמן הצטברו הוכחות גנטיות לכך, שאפילו גנים של יהודים בני עדות שונות, ארצות שונות ואף יבשות שונות דומים יותר ביניהם מאשר גנים של יהודים ולא-יהודים מאותו מקום. כלומר - גנים של יהודי רוסי וגנים של יהודי תימני יכולים להיות יותר דומים מאשר גנים של יהודי רוסי ונוצרי רוסי, או של יהודי תימני ומוסלמי תימני, מה שהופך את היהדות לא רק לתרבות רוחנית אלא לגזע פיזי. לכן מסייע מיזוג-הגלויות גם למניעת העברת מחלות פנים-עדתיות ופגמים גנטיים של עדה אחת בתוך עצמה מדור לדור.
אמנם, חוסר-התאמה בין אנטיגנים עלול לגרום לדחיה, בעיקר במקרי השתלות, אם-כי לפעמים קורה אפילו שגוף האישה מפתח נוגדנים נגד גופו של בן-זוגה.
לעומת-זאת, כשלהורים יש גנים משותפים רבים מדי, אין התנגדות, אין התקפה.
אך בלי החיכוך הזה שבין הגנים, בלי המאבק שביניהם, אין גם התפתחות תקינה של השיליה.
נראה, שבמנה קטנה החיכוך שבין הגנים השונים מהווה למעשה סטימולנט - גורם-מגרה - להתפתחות העובר.
הזרקת גורם-חיכוך בכמות קטנה כדי לגרום לגוף להילחם בו ולגבור על השפעתו - זוהי מטרתו של החיסון.
כך פועל הטבע, כמסתבר, גם בתהליך-ההפרייה, ביוצרו מנגנון-ברירה משוכלל הפועל לחזוק המערך הגנטי של הדורות הבאים.
המאבק בין האנטיגנים השונים של ההורים דווקא מחזק את תינוקם.
בעקבות הנחה חדשה זו נערכו בדיקות נוספות, והתגלה, כמצופה, שברגע שיש קצת תגובה חיסונית שנוצרה ע"י השוני שבין הגנים, אכן יש גירוי של השיליה, וגירוי זה, שנחשב קודם למחליש, גורם בעצם לצמיחה בריאה של התינוק. כך התברר, שהשוני בין הגנים, שמפריע במקרי השתלות, לא רק עוזר, אלא אף חיוני לתהליך הפוריות.
בחיפושם אחרי אפשרויות מעשיות של שימוש קליני בתגליות אלו, המציאו חוקרים שיטת-חיסון נגד הפלות. הם הזריקו לנשים שעברו יותר מהפלה טבעית אחת כמות קטנה של לימפוציטים של בני-זוגם, בתקווה שנוגדני הנשים יתגברו עליהם. אחרי זמן-מה בדקו את התפתחותם של הנוגדנים בגוף הנשים, ובסופו-של-דבר מצאו את הנוסחה שהצליחה לאזן בין הגנים. כך יצרו חיסון בגוף האישה כנגד הגנים הלא-מתאימים של בן-זוגה. בעקבות טיפול זה נכנסו נשים רבות להריון, התגברו על הנטיה להפיל, והביאו לעולם תינוקות בריאים.
ד"ר קומלוש, שהתחילה את הקריירה שלה בארץ בלקיחת-דם במעבדה, ואף התנצלה על חוסר-נסיונה, סגרה לבסוף מעגל, בכך שתרמה בתגליתה ליצירת זריקה מצילת-חיים.


יש פתגם בצרפתית האומר - QUI SE TAQUINE - S'AIME - "מי שמתקוטט - אוהב".
גם בגרמנית יש פתגם דומה - WER LIEBT SICH, DER NECKT SICH - "האוהבים זה את זה מתגרים זה בזה" - כמו הילדים הקטנים, שמושכים בשערותיהן של הילדות שהם אוהבים.
כמו האהבה, הצומחת מתוך קונפליקטים, החיים בעולם הזה נוצרים תוך-כדי התגברות על חיכוכים בלתי-נמנעים - על חולשות, על פחדים, על קיפאון - על דבקות בביטחון המצומצם של המוכר והידוע. הלידה עצמה מביאה ילדים לעולם בכאב ובסבל, דרך חיכוך, רק כדי להגביר את השמחה, הרגישות וההתחייבות.
זהו מנגנון-הברירה המחזק של הטבע.
דוקטור קומלוש זכתה למצוא לכך הוכחה מדעית.
במשך הזמן המשיכה דוקטור קומלוש לפרסם מאמרים נוספים. כיוןן שהיא חובבת פרטיות עד-כדי-כך, שהיא מסרבת להצטלם, וגם ככה היא מרגישה ש"כבר דיברה יותר מדי", היא תמיד חתמה על מאמריה בשם "ל. קומלוש" בלבד. L. KOMLOS.
פעם, כשנכחה בכנס מדעי בינלאומי אחד מיני רבים, היא קמה לשאול משהו. כנהוג, היא הציגה את עצמה לפני הצגת השאלה. למשמע השם "קומלוש" נפנו אליה, למרבה הפתעתה, ראשים רבים בקרב הקהל.
" ?YOU'RE A WOMAN" - "את אישה?" נשמעו באולם קריאות-תדהמה.
רק אז הבינה לואיזה, שאיש מכל אלה שקראו את מאמריה אף לא העלה בדעתו, שהיא אישה.
רגע זה, שבו התגלתה סוף-סוף במקרה זהותה האמיתית, היה אחד המשעשעים בחייה, ולדבריה הוא מוכיח עד כמה התקדמו הנשים במשך השנים שעברו מאז, ועד כמה השתפרו זכויותיהן.
כך זכתה אישה ילידת עיר רבת-לאומים, בת לקהילה יהודית פורחת בת מאות שנים שנמחקה בזמן קצר במלחמה אכזרית, לגלות סיבה מדעית לברכה שבמיזוג-הגלויות באשר הוא - המקרב בין השונים, משכין שלום בין כולם, ופותח דרכים חדשות לאבולוציה מגוונת ופורייה יותר.



אהבת? לחץ כאן וקבל עדכונים על תכנים חדשים שלי
+ שמירה על זכויות היוצרים למאמר באחריות הכותב בלבד

תגובות

טוען...
הצג הכל