גְּזֵירָה
לְלֹא מוֹסְרוֹת הַזְּמַן לִשְׁמֹעַ
בְּאֵין גְּבוּלוֹת עִתִּים לִרְאוֹת
הָיִיתִי כְשִׁבֹּלֶת מִתְעַרְבֶּלֶת בִּמְצוּלוֹת.
שֹׁרֶש וְקוֹנְכִית הָיִיתִי
וּסְנַפִּירוֹ שֶׁל דָּג ,
בְּיָרֹק אָפֵל הִבְהַבְתִּי,
עוֹד זִיק אוֹר אֶחָד.
בְּחוּט שֶׁל מַחֲשָׁבָה
אֶל הָרָדוּד נִמְשַׁכְתִּי לַעֲלוֹת
מֵאָז,
נִגְזַר עָלַי לִשְׁמֹעַ,
נִגְזַר עָלַי לִרְאוֹת
וּבִישׁוּתִי כְלוּאָה צוֹוַחַת –
דִּמְמַת הַמְּצוּלוֹת.
נורית שושני
אדם יולד אל הנשיה
אָדָם יֻלַּד אֶל הַנְּשִׁיָּה
וְהוּא עֵינֵי זְמַנּוֹ יִקְרַע בָּהּ,
יִחְיֶה אֶת יוֹם הֶחָג
וִיפָלֵל לְטוֹב.
סוֹבֵב הוּא בְמַעְגְּלוֹתָיו
וּמַלְמְדֵי הוֹוֶה דוֹפְקִים בּוֹ:
אֶל הַנְּשִׁיָּה יָאִיצוּ פְעָמָיו
לִזְכֹּר מִנַּיִן בָּא.
עָיֵף, רֹאשׁוֹ יָנִיחַ בְּחֵיקָהּ
לִטְמֹן בָּאַפְלוּלִית סוּדָר שֶׁלָהּ,
נוֹפִים אֲשֶׁר יְמֵי הֶחַג אָצְרוּ בוֹ,
בְּסוּדָרָהּ הָרַךְ לִטְמֹן יְמֵי עֶבְרָה.
וְהִיא, בְּיָד רַכָּה, תִּסְגֹּר
עֵינָיו קְרוּעוֹת הַזְּמָן,
וְהֶמְיָתוֹ הַחֲרֵבָה תֹאבַד בִּזְרוֹעוֹתֶיהָ
וּבִדְבֵקוּת נְשִׁיקָתָהּ יִמֹּג בְּשָׂרוֹ.
נורית שושני