רכבת החלומות איננה

על רציף החזון שלנו עמדה רכבת החלומות. תכולתה לא נראתה לעין אך נהגנו לבוא וליטול פיסות תקווה, שעות נחמה, דקות שקט, רגעי ביטחון, פרקי שמחה.

על רציף החזון שלנו עמדה רכבת החלומות. תכולתה לא נראתה לעין אך נהגנו לבוא וליטול פיסות תקווה, שעות נחמה, דקות שקט, רגעי ביטחון, פרקי שמחה.
חשנו כי מטענה מתמלא מחדש כל אימת שנטלנו את תכולתה בכמויות גדולות. ימי מאבק, פורענויות, מאורעות, מצור, מלחמות, חללים, קברים טריים, דאגות כלכלה. כל אלה נגסו במלאים של רכבת החלומות אך כמו מעיין הפלאים תמיד באו אותם זרמי מעמקים והפיחו בנו תקוות חדשות וחלומות מרחיקי לכת.
כה התרגלנו לנוכחותה עד כי חרף הפינות הקשות והחמורות שאליהן נקלענו, לא נפלה רוחנו. בכל משאל אקראי בקרן רחוב בלטה נימת האופטימיות וראיית העתיד באור בהיר וקורן.
בקיץ תשע"ד המתינה רכבת החלומות חמישים ימים מעיקים בתחנת חיינו. ציפתה ליד בוטחת שתקרב לעברה ותמלא את מחסורה. הייתה בה מין דריכות עמוקה וציפייה מתוחה. בהרגלה משנים למדה כי כך יקרה בסופו של דבר.
לשווא. עברו עליה ימים ולילות של ירי וטילים, אזעקות ומקלטים, מרחבים מוגנים והרוגים. מלאי נחמותיה הלך ופחת. רבים לקחו ממנה בייאושם ונאחזו בה כבקש.
בשוך הקרבות באו האנשים לרציף, אולי ימצאו מעט נחמה. מול עיניהם המשתאות ניצב רציף ריק. רכבת החלומות איננה...
סוף אוגוסט 2014


אהבת? לחץ כאן וקבל עדכונים על תכנים חדשים שלי
+ שמירה על זכויות היוצרים למאמר באחריות הכותב בלבד

תגובות

טוען...

כותבי המדור

הצג הכל