אני מאוכזב מעצמי

אם זה לא היה עצוב אפשר היה לצחוק מזה... איפה מסתתרים אותם שני האנשים, האחד הוא זה שעושה או אולי זה שנכשל והשני זה שמאוכזב מהראשון? איך זה אפשרי בכלל שאדם יהיה מאוכזב מעצמו? מה ההשלכות של האמירה הזו?

איך זה קורה?

לעתים אנשים מגיעים אלי לקליניקה מתוסכלים כשהם אומרים את המשפט הבלתי אפשרי "אני מאוכזב מעצמי".
בדרך ככל השיחה ממשיכה בשאלה שאני מפנה אליהם:
"מי אלה השניים שמתנהלים לך בראש כאשר האחד הוא זה שעושה והשני מבקר אותו על התוצאות?"

הסיבה הראשונה לכך שהמשפט הזה עולה במחשבתם של אנשים היא שהם לא מגדירים לעצמם מטרות נכונות.
כאשר המטרות שהם מסמנים לעצמם לא תלויות בהם והתוצאות מאכזבות, לעתים בלי קשר למה שהם עשו, הם מתאכזבים ומפנים אצבע מאשימה כלפי עצמם.
כבר בהגדרת המטרה, ככל שהתוצאה המקווה איננה תלויה באדם עצמו, מתעורר הפחד כתוצאה מאובדן השליטה בתוצאה.
דוגמה של מטרה שלא הוגדרה נכון: אני יוזם סדנה שאליה יגעו 20 איש.
התוצאה של "20 איש" תלויה במידת מה במאמצי וביכולת השיווק שלי, אך תלויה גם במשתנים רבים שאינם בשליטתי.
אם אני אתלה את ההצלחה בתוצאה זו, אני צפוי למתח רב עד למועד הסדנה וגם לאכזבה במידה והתוצאה לא תושג.
לעומת זאת כשאני אגדיר מטרה: אני יוזם סדנה ואני שבה אני מביא לידי ביטוי את הידע שלי, התוצאה המקווה תלויה בי ורק בי ולכן אני בשליטה על התוצאה בלי קשר לכמות המשתתפים.

הסיבה השנייה למשפט הזה, היא שאנשים מחפשים את האישור למצוינות שלהם על ידי גורמים שמחוץ לעצמם.
אנשים מבקשים מאחרים שיאשרו להם את המקצועיות שלהם, את היכולות שלהם ובמקרים חמורים, את ההצדקה לקיום שלהם.
לעתים זה בא לידי ביטוי במשפטים כמו: "אני צריך שיאהבו אותי" "אני צריך שיעריכו אותי" או במשפטים כמו: "אף אחד לא אוהב אותי", "לא מעריכים אותי".
האבסורד הוא שיש בעלי מקצוע מצוינים בתחום כלשהו שאינם טובים כל כך בשיווק, ואז כמו בדוגמה הקודמת, מאמצי השיווק של הסדנה נכשלו בגלל חוסר ידע או בהרבה מקרים גם בגלל האקראיות שבשיווק, הם לא מגיעים לתוצאה המקווה ועולה הביקורת העצמית "אני מאוכזב מעצמי".


ההשלכות של האמירה

ההשלכות של אמירות מהסוג הזה הן הרסניות לאדם:
- ביקורת עצמית גורמת לאובדן הביטחון העצמי
- היא גורמת להססנות והימנעות מיוזמה בעתיד
- היא מצמצמת ומכווצת את האדם
- בזבוז משווע של אנרגיה המופנית לביקורת במקום ליוזמה
- פגיעה ביצירתיות
- מורל נמוך
- הרסנות עד כדי פגיעה בחוסן הבריאותי

לסיום אני מציע לאמץ את הנחת היסוד של ה-NLP שגורסת:
"אדם עושה כמיטב יכולתו בכל זמן על פי המשאבים הזמינים לו באותו רגע."
מנקודת מבט כזו ניתן תמיד להפנות את המבט לעתיד ואפילו במקרים שבהם התוצאות היו מוגבלות, ניתן להפיק לקחים חיוביים לניסיון הבא.


אהבת? לחץ כאן וקבל עדכונים על תכנים חדשים שלי
+ שמירה על זכויות היוצרים למאמר באחריות הכותב בלבד

תגובות

טוען...
הצג הכל