קניון הבלהות

סיפור זה נכתב במטרה לעודד חלימה צלולה, ועל החוויות שניתן לחוות רק בחלומות צלולים.

"אוכל לעשות כל דבר"
"מה באמת? הזיות? טירופים? משהו שיגדיר מחדש חוסר שפיות?”
"אוכל להפוך את הכובע שלך ללטאה" – אמרתי באדישות.
"טוב" – היא מיהרה להוריד את הכובע
"עצמי עיניים" – ציוותי, “והוציאי מהפה שלוש מלים מוזרות"
"שאזאם, גגזאם, טאטזם" היא צווחה בהתרגשות. הכובע התחיל להעלות עשן בצבע סגול עם נקודות אדומות.
"יותר חזק”- צעקתי.
"שאזזזזם" היא צורחת, "גגאזאם”.... בום!
פיצוץ גדול אירע, ולטאה ענקית מג'לי ירוק דוחה ועיניים משולשות הופיעה פתאום.
"וואו" היא הוקסמה, מלטפת את הלטאה שהחלה לנבוח.
"היי, הבט"
אני מביט, ולחרדתי מגלה שללטאה צמחו אוזניים אנושיות גדולות ושהיא חובשת משקפי שמש.
"זה מטורף”, היא צורחת בהתלהבות וממהרת אל מערכת הכריזה.
"גבירותיי ורבותיי, היא נתקעת על המילים הללו וחוזרת עליהם שוב ושוב כמו תקליט שבור.
היא טורקת בחמת זעם את השפופרת, ותופסת בידה מחבט טניס גדול. אני רק מצביע ברעד לכיוון מסוים והיא מפנה את ראשה לשם, רואה את הלטאה הופכת לכלב ענקי.
"האו האו" היא נובחת מאושרת כשגופה העצום הולך ותופח.
"גבירותיי ורבותיי,” היא שוב טסה לכריזה, גבירותיי ורבותיי, זה אדיר.... אני הוזה....
"על מה אתה מסתכל?”, נובחת עלי המפלצת. אני ממהר לתפוס תרגליים ולעוף משם.
אני שומע סירנה מייללת לידי ורכב משטרה בצורת מחבת עוצר לידי בחריקה. שוטר ננסי יוצר ממנו.
"אישורים”, הוא דורש.
אני מנסה להסביר שאני כאן לא מרצוני, שאין לי מושג איך זה קרה, ושנגמר לי הכסף.
הוא מביט בי בעלבון. ולפתע אני מבחין שהשוטר הגמד נעלם ובמקומו עומד דק גזרה אדמוני עם משרוקית ענקית. והוא שורק.
"בשריקה השלישית אתה עף" – הוא מצייץ בקול.
אני מגן על ראשי בידי כשהוא מחריש את אוזני בשריקות ולפתע אני שוב בקניון רואה אותה בלובי רוכבת על הכלב הענק ומסביבה עשרות אנשים מוחאים לה כפיים.
מטורפים. אני חושב וכולם מיד מביטים עלי במבטים רצחניים. היא מנפנפת לי לשלום ממרומים, אני מנפנף בחזרה וחושב שזה הזוי מדי.
"מה הבעיה שלך?” צורחת עלי גברת ענקית לבושה שמלה בצבעים זוהרים, על גבה ילקוט בית ספר, ובידה מכשיר מוזר שנראה כמו מתקן לגילוי מתכות.
זה הטרנסצ'יינג'ר שלי היא מתגאה ומכוונת אותו לנער אומלל שעמד שם, והפך פתאום לשלגון.
הלוואי שיכולתי לשלוט בזה אני נאנח וחושב על פילים.
קול תרועה רמה נשמע, ועדר פילים עצומים מופיע ברחבה, הולכים על שתיים וחגורים בסינרים אדומים. היא נגשה אליהם עם הכלבפלצת שלה ושוחחה אתם. הם הנהנו בראשם והצביעו עלי. הנהנו והצביעו. הנהנו והצביעו. הנהנו והצביעו.
"שקט!”, "שקט!”. נשמע קול במערכת הכריזה. "שקט מוחלט שיהיה כאן!” ציווה הקול.
כולם מצפצפים והחגיגה נמשכת כשעכשיו מצטרפים לחגיגה אנשים שחציים התחתון עשוי גלגלים של טרקטור.
מיהרתי לכיוון היציאה כשהשומר עוצר אותי ובטון בלתי מתפשר מצווה עלי לעבור בדיקות שאיני נושא עלי אגוזים או פצצות.
"חולה”. אני אומר לו, בדיקות כאלו עושים בכניסה לא ביציאה.
הוא מתעלם ומתחיל להפשיט אותי. אני מתנגד פתאום ומוריד לו סטירה מצלצלת. מחיאות כפיים סוערות מסביב. אני טס משם ועוצר את המונית הראשונה.
"לאן אדוני?”
"רחוק! רחוק!”
"רחוק???" חחחחחח ממלא הנהג שאינו אלא שבלול גדול עם אנטנות ארוכות על ראשו את פיו בשחוק. חחחחח. "עם הפדלים האלו אפשר להגיע רק עד לקצה העיר.”
ולתדהמתי אני רואה שהוא מפדל לו להנאתו, מפצח גרעינים ומדי פעם זורק איזו קללה.

אני מחליט לקחת אוטובוס. לאן אדוני שואל הנהג. אני מסביר לו שאין לי מושג, אבל שיתרחק מקניון הבלהות הזה ומהר.
האוטובוס הזה, איך לומר, היה שונה מבפנים.
במקום מושבים היו שם אסלות, מעל כל אסלה מקלחת ומגבות שקופות ריחפו באוויר.
"רוצה סנדוויץ'?" צועק לי הנהג ומיד מגש גדול עמוס בכריכים מפתים מופיע מולי, אני דוחה את המגש שעף ומתחיל לחבוט בנהג, כשזה האחרון מפיק צווחת עונג מכל חבטה.
אני צריך לרדת כאן צלצלתי בפעמון. "כאן!” צרחתי.
האוטובוס נעצר, וכל שראיתי היו אלפי מדרגות שעלי לרדת בחזרה לרחוב. אני יורד מדרגה אחת, יורד עוד אחת ופתאום מכסה את כולי קצפת. אני טועם ומממ טעים. אז החלטתי שיאלה. אם כבר אז כבר. ושוב אני בקניון הבלהות כולם מסביבי מוחאים כפיים מצביעים עלי ומהנהנים בראש, ושוב מוחאים כפיים מצביעים עלי ומהנהנים בראשם,שוב ושוב ושוב..........


אהבת? לחץ כאן וקבל עדכונים על תכנים חדשים שלי
+ שמירה על זכויות היוצרים למאמר באחריות הכותב בלבד

תגובות

טוען...
הצג הכל