הפנטזיה הגדולה שלי...

אם כך אומר שואל אמיר ג' מה הפנטזיה שלך? אני מתיישב חזרה על הכסא מניח את ידי השמאלית על כתף ימין ואומר לחברים "דמיינו שזו ידו של שחר המונחת על כתפי כדי להקיצני מחלום ביעותים של אין סוף שנים...!" זו הפנטזיה שלי שלעולם לא תתגשם, אך אני תמיד אשאף אליה, אמרתי ושתקתי ארוכות...


הפנטזיה הגדולה שלי-חלומות שלא יתגשמו...

אמצע השבוע מחצית החודש, צלצול טלפון, זרית, ידידה של שחר מאז....היי היא אומרת, חשבתי שאולי נבוא אליכם, כל החברים של שחר באיזה יום השבוע, געגוע חריף פקד אותי, שחר בננו נהרג באסון המסוקים ומאז חלפו המון שנים, ביני לבין עצמי חשבתי, "מה קרה שנזכרתם רק עכשיו אחרי כל כך הרבה זמן?" אך כמובן לא העזתי להביע זאת, רק אמרתי יופי, מתי נוח לכם? זרית אומרת, אתייעץ עם שני האמירים, עם ענת ועם רועי ואחזור אליכם עם תשובה,O.K. אמרתי. יום חלף והנה זרית חוזרת ושואלת אם זה בסדר שניפגש ביום ששי בערב? ואכן כך היה.
יום ששי בערב מגיע, שולחן האוכל עמוס כל טוב עינת ושגיא שני אחיו הגדולים של שחר מגיעים אף הם וממתינים לחבורת הצעירים שמתקרבים לשנתם הארבעים, חבריו של שחר שמאז נפילתו לא העזו לעלות אלינו הביתה פרט ליום האזכרה השנתי. מוצא עצמי תוהה איך יתגלגלו דברים בערב שכזה, התהא עצבות שורה על הפגישה או שמא כך קיוויתי, שמחה של פגישה לאחר כל כך הרבה שנים. זוכר את עצמי לאחר נפילתו של שחר חושב ומקנא בהורים של חבריו שזכו שילדיהם ישתחררו מן הצבא ילמדו, יינשאו יברכו אותם בנכדים וכל הטוב שיש במשפחות רגילות... לאחר נפילתו של שחר הפכתי לסר זעף וחסר סבלנות. יודע כי התנהגותי, הישירות בדיבורי, גרמו להם ,לחבריו לחשוש ולכן העדיפו להתרחק מכל פגישה עימי/ עמנו.
צלצול בדלת, ראשון הנכנסים אמיר ג' חיוך רחב על שפתיו בקבוק יין בידו מחבק בעוז את ילדיי את דבורה זוגתי ומגיע קצת במהוסס לכיווני, חיבקתיו בכוח כאילו ורוצה לחזור שנים הרבה לאחור... כמעט מיד אחריו נכנס אמיר ב' ששחר היה עבורו אבא אימא חבר והכל, שוב סידרת חיבוקים. ומגיעה גם זרית יוזמת המפגש המקרינה המון לבביות ושמחת חיים אמיתית,חיבוקים וכולנו מסבים אל השולחן, רועי וענת הודיעו שיגיעו מאוחר יותר, רועי מכיוון והייתה לו התחייבות קודמת וענת מאחר ונדרשה להיניק את בתה התינוקת.דיבורים מפה ומשם על כל הנושאים שבעולם. שגיא עורך קידוש ואנו מתענגים על מטעמיה של אימא של שחר, זרית מספרת על עיסוקה ועל עיסוקו של בן זוגה שוב צלצול בדלת, ענת, מושא אהבתו של שחר נכנסת עם רועי חברו, סידרת חיבוקים עם כל הנוכחים וענת מבקשת מאימא של שחר שתלווה אותה לחדרו שם הן מסתגרות לדקות ארוכות, שמתי לב שענת היא היחידה מכולם שביקשה להיכנס לחדר של שחר...הן חוזרות ולאחר מספר דקות אמיר ב' קם להיפרד מאיתנו מאחר וקיבל טלפון מזוגתו כי הילדה, מבקשת שיחזור, מנסים לשכנע אותו להישאר עוד זמן מה, אך אמיר לא השתנה, תמיד בתנועה גם אם לא צריך. אנו מטיבים ליבנו במאכליה של דבורה ומדברים על כל הנושאים שבעולם... רק לא על שחר!
מחליט כהרגלי לשאול שאלה את החבורה העליזה "הייתי רוצה לדעת מה הפנטזיה שלכם, אמרתי?" התחילו כל מיני שאלות, לאיזו פנטזיה אתה מתכוון? מינית, כלכלית, כל פנטזיה שעולה בדמיונכם אני משיב, כל אחד בתורו מעלה את פנטזיותיו, עיקר הפנטזיות נסבו כמובן על הרצון להתעשר ולהיות מסודרים מבחינה כלכלית. שוב חזרנו לסיפורים קטנים ולא מחייבים והאווירה המשיכה להיות נינוחה ניתן לומר עליזה! רועי מחבק אותי ואומר "אני רוצה אריה שאתה תהיה החבר שלי, ולא אריה אבא של שחר!" שתקתי והשבתי חרישית, אתה יודע שזה לא ניתן! הוא הנהן בראשו ודמעה זלגה מזווית עינו.
השעון הגדול תיקתק אשמורת תיכונה, אנו עומדים להיפרד עוד מעט קט מחבריו של שחר ומי יודע לכמה זמן.....אני מתרומם נעמד ואומר בקול רם, רגע חבר'ה, אתם וודאי רוצים לדעת מה הפנטזיה שלי? מכירים ויודעים מה הפנטזיה שלך משיבה זרית, לצאת שוב לאיזה מסע בארץ מרוחקת. לאו דווקא אני משיב, למסעות שלי אני יוצא אחת לשנה כשה - "צל" שלי מלווה אותי לאורך כל הדרך, מיד בסיומו של המסע הוא אינו יכול להיקרא עוד... פנטזיה!!! אם כך אומר שואל אמיר ג' מה הפנטזיה שלך? אני מתיישב חזרה על הכסא מניח את ידי השמאלית על כתף ימין ואומר לחברים " דמיינו שזו ידו של שחר המונחת על כתפי כדי להקיצני מחלום ביעותים של אין סוף שנים...!" זו הפנטזיה שלי שלעולם לא תתגשם, אך אני תמיד אשאף אליה, אמרתי ושתקתי ארוכות...


אהבת? לחץ כאן וקבל עדכונים על תכנים חדשים שלי
+ שמירה על זכויות היוצרים למאמר באחריות הכותב בלבד

תגובות

טוען...
הצג הכל