מתחת לעור-יונתן קלדרון-מרכז הגאה-גן מאיר

מקרה אמיתי שקרה בזמן השואה






"מתחת לעור" הנו מחזה המוגדר כדרמה אנושית המבוססת על מקרה אמיתי שקרה.
קבוצת שחקנים מקצועיים מציגים את המחזה שכתב יונתן קלדרון בבימויה של רקפת בנימין.
ראיתי את המחזה כאשר הוצג במרכז הגאה -תרבות בגן מאיר בתא.

בזמן מלחמת המפרץ עיתונאית זרה מבקרת בביתה של אשה מבוגרת ניצולת שואה ורוצה לשאול אותה האם היא הגב' שרלוטה רוזנר.
האישה אינה רוצה להזדהות,מכחישה עובדה זו ומבקשת מהעיתונאית לצאת ולעזוב אותה לנפשה.בגלל אזעקה שנשמעת עקב מלחמת המפרץ האישה מאפשרת לעיתונאית להכנס ואז מתחיל דו שיח בין השתיים בו העיתונאית מנסה לגלות האם האישה הנה שרלוטה שהיא מחפשת.

המחזה בנוי בקפיצות מהירות בין העבר וההוה והמחבר הצליח לכתוב מחזה שיש בו מתח רב,רגישות רבה.יש לו יכולת כתיבה מעולה ויש במחזה ענין רב.
מתברר בהמשך שהאשה היא אכן שרלוטה שהעיתונאית מחפשת .שרלוטה מנסה כמיטב יכולתה למחוק את עברה ולצורך זה גם שינתה את שמה ומכחישה הכל.היא אינה מעונינת להזכר בעברה ואינה רוצה שמישהו יזכיר לה אותו.

שרלוטה, חייה ניצלו בזכות מפקדת נאצית שהתאהבה בה והצילה אותה פעמים מספר מלהשלח למחנות ההשמדה,סיפקה לה אוכל וכך ניצלה.

יש במחזה ערבוב בין אהבה ותפקיד,מוסר ותשוקה,אכזריות ואנושיות,רשע וטוב לב,אהבה ומרות,תשוקה והכרח קיומי,אהבה המתגברת על הרצון לנקום,טוב ורע המתחלפים לסרוגין.
המחזה מעורר שאלות רבות וחומר רב למחשבה.המשחק מצויין של שלוש הנשים המשתתפות.הבימוי קיצבי ביותר .יש תחלופה מהירה של תמונות מהעבר והווה כאשר אילנה קיויתי דאבנפורט ויעל פרימר משחקות כל אחת מהן בשני תפקידים שהם מנוגדים ושונים אחד מהשני.הן מעולות בכל אחת משני התפקידים שהן מגלמות.למרות שרק סמל המודבק על החזה מסמן איזה תפקיד הן מגלמות,יש שוני רב במשחקן הנראה לעין ונשמע שונה כאשר הן מגלמות כל תפקיד.מיכל ויטמן נאור משחקת את חברתה של שרלוטה לתא גם כן בכשרון רב.

חילוף הדמויות נעשה במהירות דבר המגביר את המתח והענין.אמנם זה יוצר בלבול מסויים בהתחלה אך בסופו של דבר הכל ברור.עובדה זו מבליטה ביתר שאת את הדילמות הרבות שציינתי בפסקה הקודמת.


זה המחזה הראשון שיונתן קלדרון כתב והוא כתוב היטב ובכשרון רב.הוא בעל תאר ראשון בספרות עברית ותואר MAבתיאטרון .כתב בעברו ביקורות תיאטרון ,פרסם שירה והיה תחקירן ועורך תכניות בהבימה.
הבימאית רקפת בנימין ביימה את המחזה בצורה מיוחדת, מלאת מתח וענין המשאיר את הצופים בדריכות לאורך כל ההצגה כאשר בסוף מתגלה מדוע העיתונאית חקרה את עברה של שרלוטה.

שירלי סימון ברבי עשתה את הכוריאוגרפיה,נעם קלדרון היה אחראי על המוסיקה,רז לשם עיצבה תפאורה מינימליסטית ובגדים אותנטיים.יניר ליברמן עיצב תאורה מתאימה.

לראות או לא לראות:הצגה מעולה אם כי לא קלה.מרתקת.מעוררת שאלות רבות.מומלץ לצפות בה.תיאטרון איכותי.





אלי ליאון
leonely@gmail.com
עיתונאי-מבקר אמנות,
חבר אגודת העיתונאים ת"א ותא המבקרים שליד האגודה.


אהבת? לחץ כאן וקבל עדכונים על תכנים חדשים שלי
+ שמירה על זכויות היוצרים למאמר באחריות הכותב בלבד

תגובות

טוען...
הצג הכל