השלטים המשטים בנו או כיצד לאבד שליטה בהכוונת שלטים

הנה מקרה אמיתי שקרה לי, שמוכיח עד כמה קשה להסתמך על העצה שכולם נותנים לך: "לשאול מישהו באזור": הגעתי לרחוב שהיה במרחק כעשרם מטרים מהרחוב שחיפשתי, לא רציתי לשאול סתם עוברי אורח, אז ניגשתי לבית הקרוב ושאלתי מישהי שהייתה על המרפסת, איפה הרחוב. "לא יודעת", היא ענתה, "אני לא מכאן"....

אפרים קישון כבר כתב על הפארטצ'יות הישראלית המפורסמת, ה-"סמוך" שלנו שגורם לכך שאצלנו מחפפים בעבודה והכול נעשה באופן רשלני.
בעיקר בולטת אצלנו הסלידה משילוט מסודר במקומותינו. על כך כתב קישון שזה כנראה כתוצאה ממצוות "לא תעשה לך פסל" של התורה, הגורמת לכך שנימנע מהצבת שלטים במקומותינו. "תשאל שם כבר מישהו", היא עצה טיפוסית. הבעיה היא שהישראלי הטיפוסי אינו מכיר אפילו את הרחוב הסמוך למקום מגוריו! על כך יש עצה נוספת: "תשאל נהג מונית!" לפי דעתי אם כך פשוט יותר לקחת מונית למקום וזהו... כל היוצא לחו"ל נתקל בתופעה ששם האזרחים יוצאים מגדרם כדי לסייע לתייר לאתר מקום מסוים, זאת למרות שסדר מופתי שורר שם בשילוט, אצלנו שולחים אותך לכל הרוחות ואפילו לא מספקים לך שילוט כדי שתדע היכן זה...

הנה מקרה אמיתי שקרה לי, שמוכיח עד כמה קשה להסתמך על העצה שכולם נותנים לך - "לשאול מישהו באזור": הגעתי לרחוב שהיה במרחק כעשרים מטרים מהרחוב שחיפשתי, לא רציתי לשאול סתם עוברי אורח, אז ניגשתי לבית הקרוב ושאלתי מישהי שהייתה על המרפסת, איפה הרחוב. "לא יודעת", היא ענתה, "אני לא מכאן"...

הדבר חמור שבעתיים באזורי התעשייה שלנו, שם איש אינו מוכן לכער את המקום של העסק שלו עם מספר הבית או שם הרחוב. מצוות "לא תעשה לך פסל" פוסלת פה כל זכר לשלט עם מספר או שם רחוב. באזור תעשייה למצוא שלט זאת רק מעשייה...

במקום שלטים יש לנו ציוני דרך כגון: הקיוסק ההוא, המכונית הכחולה שם ועוד ועוד דרכים טבעיות להכוונה. באחד הפיליטונים שלו מספר אפרים קישון כיצד כוונו אותו ליעד מסוים, לפי סימנים כגון: "ההוא שמכה את הילד שלו"... העירייה לא טורחת להציב שלטים קבועים, היא סומכת על ציוני הדרך הארעיים. במקום שלט עם שם רחוב בצמתים מרכזיים מציבה העירייה שלט משלה: "שמור על הניקיון!" מספרי בתים אין לנו אפילו בצומת היכן שהנהג כבר חייב לדעת לאיזה כיוון לפנות. העירייה סומכת על כך שהישראלי חובב הלוטו כבר ינחש את המספרים בעצמו.
"תסלח לי", אתה שואל, "איך אני מגיע מפה לרחוב ביאליק?"
"איזה מספר אתה צריך?", עונה לך עובר האורח.
"62"
"אהה", אומר עובר האורח, רושם לעצמו את המספר בפנקס וממשיך הלאה מצויד בעוד מספר למילוי הטופס...

אבל זה כאין וכאפס לעומת שיטות מספור שונות ומשונות ברחובות מסוימים, שם פתאום נעלמים בתים מאחורי בתים אחרים ורחוב מסוים הופך פתאום לרחוב בעל שם אחר. בת"א יש למשל קטע של רחוב מח"ל שבעורף שלו היכן שהכניסה לבלוקים עצמם, נקרא הרחוב בשם אחר לגמרי עם מספרים שונים! פעם פניתי לראש עיר מסוים בקשר לשיטות פסולות אלו. "את מי אתה מחפש?" הוא רצה לדעת. כאשר אמרתי לו, הוא מיד הציע לשאול עובד של העירייה שגר באזור... אכן ראשי הערים שלנו הם בעלי תושייה מופלאה ונודניק כמוני המתעקש על סדר רק עולה להם על העצבים! נראה היה בעליל כי השלטים מעניינים את ראשי הערים כמו שלג דאשתקד. בנוסף יש להם תמיד אליבי שהממשלה שינתה את שם הרחוב, כנהוג רבות במקומותינו ועדיין לא הכינו שלט עם השם החדש. ראש עיר אחד אפילו אמר לי: "מדוע לי לטרוח ולהכין שלטים עם שמות רחובות, כאשר כל יום מת אצלנו מישהו שצריך לשנות בשבילו שם רחוב?" אכן, העצלנות הזאת מזכירה לי את הבדיחה על המשרת שהתעצל לצחצח את נעליו של אדוניו, בטענה שבין כה הן יתלכלכו שוב. למחרת, כאשר המשרת בא בטענה מדוע לא הכינו לו ארוחה, ענה לו האדון: "בשביל מה? הרי מחר עוד פעם תהיה רעב..." אם ראשי הערים שלנו היו צריכים בעצמם להתרוצץ ולחפש כתובת, ולא היו להם נהגים צמודים, הכול היה נראה אחרת.

עכשיו עם ההתרחבות העצומה של הכבישים המהירים במקומותינו, כאשר הישראלי מביא לידי ביטוי גם בשלטי ההכוונה בכבישים הללו, את כישרונו לבלבל אותנו, עתיד העסק להסתבך עד שכל הארץ הזאת תהפך לפלונטר אחד גדול.
בימי המיתון הגדול, שלפני מלחמת ששת הימים, סיפרו שבשדה התעופה יש שלט "האחרון שיוצא צריך לכבות את האורות". ובכן, עוד מעט איש לא יוכל לצאת מהארץ כל כך מהר – בכל אופן לא לפי השלטים!
 

אהבת? לחץ כאן וקבל עדכונים על תכנים חדשים שלי
+ שמירה על זכויות היוצרים למאמר באחריות הכותב בלבד

תגובות

טוען...
הצג הכל