רקטה אחת שווה אלף מילים

מבט הומוריסטי על אלפי הרקטות שמתעופפות עלינו בכל רגע (נתון)


העיירה שלנו שוכנת על גבעה. גבעה ירוקה ויפה. מוקפת שדות חיטה, ופרחים בשלל
צבעים. גם נחל קטן יש, נחל עם מים תכולים וקרירים. לגימה אחת מהחיים.
אני גר שם, אבל לא על זה רציתי לספר.
בקצה העיר שוכן לו השוק. אין זה השוק אותו אתם מכירים, בו פירות וירקות נמכרים, זהו שוק לרקטות.
כן כן, רקטות. את הרוכלים מחליפים אנשים בחליפות צהובות עם כובעים כתומים, ואת
הדוכן מחליף..... בעצם לא מחליף, הדוכן שם וקיים. והם מוכרים רקטות מכל מיני סוגים.
רקטות ארוכות טווח, רקטות קצרות טווח, רקטות שהם בעצם פצצות סירחון, אם
בא לכם להסריח למישהו את היום, אומרת התווית. רקטות משוקולד, רקטות ביסקוויטים וקרם,
רקטות מנקניקיות, ועוד כל מיני סוגים. כולם קונים פה רקטות.
"אמא את זה" –מצביע ילד קטן בעקשנות על רקטה ענקית. על התווית כתוב, "רקטה למלך
הכיתה. יש לכם ת'רקטה, וגם המורה פתאום נחמדה".
"מה פתאום" – נחרדת האם ומושכת את ילדה במהירות אל דוכן רקטות מנקניקיות צמחיות
עטורות בסלסולים של חרדל וקטשופ.

"ת'דוכן אני יוריד'ך”, אני רואה ענק גדול משופם מחזיק ביד רקטה שמנה בצבע בז'. הרוכל
מביט בו באדישות, ורק אומר, שרקטה כזאת דורשת משגר מיוחד שכרגע חסר במלאי,
ושיש מדבקה עם טלפון על הכנף אם בא לו להתלונן.
הענק המשופם עוזב בכעס כשהבין שלא יוכל לאיים על העסק המתחרה שלו היום.

אבל לא זה מה שהתכוונתי לספר. אני כאן בגלל השכן שלי. הוא הכעיס אותי כל כך, שאפילו
שמאלן רדיקל שכמותי, אוהב שלום ורודף שלום, מצא את עצמו בשוק הרקטות.

"רקטות לסכסוכי שכנים" – הודיע שלט גדול וזוהר.
"כאן תמצאו רקטות מכל סוג שתרצו, החל מרקטה מסבירה – רקטה שתשכנע את השכנה
לסגור את החלון כשהיא צורחת, ועד לרקטה מבעיתה- רקטה שתבהיר לשכן שאת שיעורי
החצוצרה שלו יעשה במקום אחר.

"את זאת.” אני מצביע על רקטה עבה וקצרה בלבן עם פסים שחורים.
"מיד" – אומר המוכר ומתחיל לארוז.
"רגע, הוא מפסיק פתאום, למה אתה רוצה את זה?”

הכל התחיל בבוקר אחד. קמתי כהרגלי עם כוס התה אל החצר האחורית. אני אוהב לשבת
שם בבוקר וליהנות מהנוף הירוק, לשמוע את הנחל זורם לו בנחת. זה עושה לי טוב. והתה,
הו התה. אלוהי. טעמם של העלים הטריים שזה עתה קטפתי בצירוף ממתיק סודי שאני מכין
טעם אלוהי. אני שותה לי בנחת, שואף את האוויר, ומחליט כל פעם מחדש שזהו ללא ספק
גן העדן.
רק שבוקר אחד, אני קם, וחושך. במקומם של הנחל התכול ושדות החיטה, אני רואה חושך.
חזרתי במהירות לבית והרכבתי כל זוג משקפיים שמצאתי, עד שהבנתי, זה השכן.
החליט לו המנוול שאין זה בטוח לבני אדם לדור על קצה גבעה, שהסכנה לצנוח למימיו של
הנחל גדולה היא, ושכל כך הרבה ירוק לא בריא. “אני שונא ירוק" הוא יורק בתיעוב.

אז המנוול בנה חומה. חומת בטון מכוערת ואפורה, עם קצוות ברזלים חלודים וסימני עצים.
“תעלה לגג אם זה מפריע לך". הוא אומר בפרצוף מכוער. ואני ראיתי את גן העדן שלי חומק
לי מבין הידיים. לא! לא אוותר על גן העדן, על מראות הבוקר, על ריח השדות. על התה.
החלטתי ויצאתי לשוק הרקטות.
יכולתי לקחת פטישון ענקי ולהחריב לו את החומה רק שהמנוול עמד שם עם צאצאיו ומנע ממני להתקרב.
"על גופתי" – הוא הכריז בקול גדול.

"אתה מבין?” אני אומר למוכר, "רקטה אחת שווה אלף מילים.”
כמובן כמובן. הוא ממהר להסכים ומגיש לי חשבונית ארוכה מאוד. עם הוראות לשימוש בטוח.
"זה לא הורג, נכון?”
"לא לא.” הוא ממהר לענות. "הרקטות שלנו לא הורגות. הם רק מאיימות. אתה מציב את
הרקטה מול החומה, ואם עד הערב הוא לא מוריד אותה. תירה. בדרך כלל כולם מורידים
הכל, כולל את המכנסיים. חחחחחח, אתה לא רוצה לגלות פתאום שכל ההבטחות של היצרן
על דיוק היו בעיקר שיווקיות ושהבית שלך פתאום נחרב. חחחח ותאר לך שכל זה קורה באמצע ארוחת ערב.”

אז לקחתי ת'רקטה והלכתי הביתה. בדרך פגשתי את השכן והראיתי לו את הרקטה,
אז הוא "עשה במכנסיים" טס מהר והוריד את החומה. וכעת אני שוב במרפסת עם התה ומראות הבוקר.
אני שוב רואה את שדות החיטה והנחל, רק שהיום לצידי יושבת גם רקטה.


אהבת? לחץ כאן וקבל עדכונים על תכנים חדשים שלי
+ שמירה על זכויות היוצרים למאמר באחריות הכותב בלבד

תגובות

טוען...
הצג הכל