לימים אמר לי אבי

עיפתי מאד, שבע מרורים, שבע ברכות, אין בי כוח עוד.

לימים אמר לי אבי
עיפתי מאד, שבע מרורים, שבע ברכות,
אין בי כוח עוד.
אהבת חיי הלכה,
ימי נכאים, לילותי עצבת,
זקנתי מופלגת.
כשאלך את תחפשיני ילדתי, ולא תמצאיני,
כי ארחיק לכת למקום שדעתי אינה תופסת
והעין אליו לעולם לא תגיע.
קרוב לודאי בטבע אהיה,
כרוח, ואולי גל על פני המים
עולה עם הגאות
ויורד עם השפל.

באשמורת שלישית, בחודש אדר,
בבוקר חורפי מושלג, לבן , קר ומופלא,
ירד אל אבי כוכב השחר,
נשא אותו על כפיים במחלף הבוקר
וליוהו אל-על בנתיב הכוכבים,
אין קרואים בו.

אבי, אבי, אם בטבע אמרת
תהיה בנופי תמיד,
כי עמוד השחר - אורך,
רחש העלים ורינת צפרירים לי מזמוריך,
ובושם פריחת-ההדר אל-אפי
כבושם חייך,
לחש המים - ספורים, אגדות אין-ספור.

הנה אניף שרביט הזכרונות
ואקרא לך לחיות עוד ועוד.
ולנדודיך המיגעים בחיק חלומי לך מעון,
בין שרעפי, חבוק בין הגיגי.

אבי, האם סיפרו לך הכרובים
מהו סוד זוהר הכוכבים
ולאן מרכבת השחר תוביל?


אהבת? לחץ כאן וקבל עדכונים על תכנים חדשים שלי
+ שמירה על זכויות היוצרים למאמר באחריות הכותב בלבד

תגובות

טוען...
הצג הכל