השבת הירושלמית

השבת הירושלמית והמניין היהודי בעין כרם

לאחרונה נוהג אני מידי פעם לשבור שגרת השבת הרגילה, שיש בה מעט מהשעמום והבטלה ולקבוע שבתי באחד מבתי המלון במסגרת סדנא עיונית בנושא זה או אחר, או באחד הצימרים הפרוסים בפינות חמד רבות ברחבי הארץ. ואכן מצאתי חן ושכל טוב בשבירת שגרה זו, וכל שבת כזו העצימה אותי והעניקה לי רשמים עזים וחוויות מרנינות ומרוממות נפש. להלן אעלה על הכתב חווית השבת הירושלמית שחוויתי באחד הצימרים בעין כרם.

הזמנתי הצימר דרך האינטרנט אך להגיע אליו היה כמעט בלתי אפשרי גם לא באמצעות הוויז, ורק על פי הנחייה טלפונית הגעתי לשום מקום בעין כרם, ובהמשך ההנחיה שהובילה אותי דרך שביל צר ותלול, וגרמי מדרגות, דרך שער קטן שבקושי מובחן, הגעתי לחצר פראית טבעית ובה זנים שונים של עשבי תיבול, ובקצה החצר בית קטן בדומה לבתים קטנים מסיפורי האגדות. בדופן קיר הבית גזע גפן עתיק יומין משתרך לגובה ונפרס כמרבד קסמים ויוצר מעין סוכה טבעית הסוככת על דיירי הבית נכנסתי לחדר והתפעמתי מצניעותו מיופיו מסגנונו, מציוריו, מאביזריו, גם האמבטיה נראית מעין מקווה טהרה צבועה טורקיז שבקצהה מעין דרגש ישיבה למנוחה רגעית של המתרחץ בין שפשוף לקרצוף, בין רחיצה לחיפוף, בקיצור צימר בסגנון אחר בטוב טעם וברוב חן.

לעת ערב עם קבלת השבת ירדתי במורד הכביש לחפש לי בית הכנסת בסביבה, המראה פסטוראלי מעין ציביליזציה מודרנית בלב יער עתיק יומין, בתי קפה בבתים עתיקים משודרגים ברוח המקום והזמן, פה פונדק, שם גלריה, ובין לבין הבחנתי בשלט מעין דגל ובו כתוב "המניין הקהילתי עין כרם" נכנסתי למבואה אך לא הבחנתי במשהו שיזכיר לי בית כנסת. הבטתי ימינה ושמאלה התקדמתי במעלה המדרגות ואז קול ניגון חרישי נשמע לאוזניי שהלך והתעצם עם התקדמותי לכיוונו, הגעתי לדירת שני חדרים גדולים ששימשו כבית כנסת. חדר אחד לגברים והאחר לנשים. המתפללים לא ככול המתפללים המוכרים לי בערב שבת, כמעט כולם בלבוש לבן כביום כיפור, ציציות פתיל תכלת משתלשלות מדלת כנפות בגדיהם, מראם שונה במשהו מעין פריקים כאלו אמריקאים, היפיים, זרוקים ומרושלים במידת מה, נעולים בסנדלים תנכיים וסנדלי חבל, כובעי קסקט, וכובעי ברט, כיפה בוכרית ואפילו מעין כאפייה ערבית, רעמת השער והפאות הפראיות התערבבו אלו באלו, פניהם מחויכים שמחים וזוהרים כזוהר הרקיע, מתפללים בכוונה גדולה, ומתנענעים בעוצמה רבה, ראשם וזרועותיהם מכוונים כלפי שמים, ניגונם כנגינת המלאכים, ומראם כפני מלאכי השרת. וקולו של החזן כקול שמימי הבוקע את התקרה הגבוהה והמקומרת, פעם מנגן בלחש בקול חרישי, ופעם קולו מתרומם לגבהים שלא נגמרים, פעם בקול בס טנור, ופעם בקול סופרן מנסר באוזן. אני שמשתעמם בדרך כלל בתפלות רגילות נדבקתי בדיבוק התפלה ומצאתי את עצמי מתנועע מעצמי ומתפלל בהנאה ובכוונה רבה, מתנודד ומתנועע בקצב המנגינה למרות שלא הכרתיה. התפלה ארכה שעה ארוכה, וכלל לא דחקה השעה. ניגון רודף ניגון, וזמר רודף זמר, ופיוט רודף פיוט, ,פעם במקהלה ופעם בקול סולו של החזן והאווירה ממש מחשמלת ורווית אנרגיה

למחרת השכמתי לאותו בית הכנסת וחוויתי שוב אותה חוויה מעצימה ונהניתי מתפילה שכולה שירה וזמרה, ובעיקר מייצרת אנרגיה ענקית חיובית ומדבקת בחלל החדר הקטן
בתום התפלה פנה אלי אחד המתפללים והזמינני לביתו. איני נהנה להתארח בביתם של זרים או לא מוכרים וסירבתי בנימוס, אך האיש התעקש ביקש שוב ושוב בחיוך שובה לב ובקול כמעט מתחנן. לא עמדתי בפניו והסכמתי רק לקידוש ולא לארוחה. פניו של האיש זהרו בהסכמתי והובילני לדרך ביתו. "יש שני דרכים לביתי אמר לי אחת קצרה, ואחת ארוכה. אנו נלך בארוכה למען תיהנה מנוף ירושלים. הלכתי אתו דרך שבילים צרים ומעוקלים, גרמי מדרגות ומבואות שרק בירושלים יש כמוהם. הבתים בעין כרם לא ככל הבתים בעיר הגדולה, לכל בית סגנון וארכיטקטורה מיוחדת לו. הזבנו לשולחנו ובינתיים הצטרפו חברים נוספים, שוחחנו על הא ודא מהיכן את? ומהיכן אתה? קצת פרשת השבוע קצת מדרש וקצת אגדה, והאיש המארח מזג יין ויסקי בירה וערק איש אישה כטעם חיכה, אומנם זו לא הייתה ארוחה כהבטחתו אך השולחן כרע תחת עומס הכיבודים והמשקאות, ובינתיים הצטרפו לשולחן אורחים נוספים והמארח לא פסק מלהעמיס עוד ועוד לעודד ולדרבן אותנו לאכול לשתות לברך ולהתברך. זה היה מפגש ירושלמי טיפוסי וייחודי שהתגלגלו בו סיפורים מרתקים אישיים וכלליים, עתיקי יומין ועכשוויים אכן זו הייתה שבת נפלאה חוויתית נפלאה מרשימה ומעצימה.

תמונות: Ori229 


אהבת? לחץ כאן וקבל עדכונים על תכנים חדשים שלי
+ שמירה על זכויות היוצרים למאמר באחריות הכותב בלבד

תגובות

טוען...
הצג הכל