רפסודות בנהר

אם תבקשני בכרכים סואנים כרכים של אור ניאון רוחשי רזים לא תמצא עקבותי. לבי אוסף אל חיקו רססי-אור משברי ימים ומאזין כנהר ללחן המחול אשר לאדוה המתנפצת בחופיו


אם תבקשני בכרכים סואנים
כרכים של אור ניאון רוחשי רזים
לא תמצא עקבותי.
לבי אוסף אל חיקו רסיסי-אור
משברי ימים ומאזין:
כנהר ללחן המחול
אשר לאדוה המתנפצת בחופיו

לזוהר המים ונצנוציו-
דכי גלים העולה מזרמים סמויים
במעמקיו, המוטמעים בכל
תא ותא בנשימותי.

וכך לחופו של נהר
במקום שהטבע אורג את כל המנגינות
אשר טרם נשמעו
והוא מעיר בצלצוליו
את פעמוני הרוח מתרדמתם
והרדופים משנתם
לניגון משותף של יופי וחדוה
שהטבע מרעיף ביד רחבה
מעבר לכל סיג.
נדמה שניתן לחוש,
בהקשיבי לדומיה לילית רבת-רזים
את מציאותה הרכה והעדינה
של יד שמימית.

והיא מטה כנפיה לרוחב האופק
ולגובה השמים - ומעגליה ינועו בין הכוכבים.
הסודות הנלחשים בנתיביהם העלומים
מצודדים כל כנפש -
חרותים בדממת נצח.
שבים אלינו כציפורים,
במשק כנפי כוסף,
בזוהר הכוכבים
נושאים את אור השמש בכפם.

מעלי, בגבהי-רום
חופת שמים פרושה
שבילים נמתחים מכוכב אל כוכב
כרפסודות בנהר צולחות משאלות
את ים החלומות מעל
מבקשות חוף מבטחים.

אצבעות נעלמות מחו את הדמעות מעיני
וככל שהרהבתי ללכת הלאה
וצחוק על שפתי
לא יבשה דמעה אחת.
דמעה מיוסרת מימים רחוקים
שבה להסעירני.

הדרכים אליהן פניתי
נצבעו בעצב ההוא
וגם אל הגשרים אליהם נמלטתי
פוסעת על פני התהום, הגיע.
כענן של סתו בנתיבי ההר
זועף, אפור, ריק ממטר
וטפטופי ברכה.

אך עתה, הנחתי לפרצות בחיי -
ינוחו באשר ינוחו.
כי פניתי להאזין למנגינת היקום
מנגינה אחת קטנה -
פרח אחד -
נשיקות שמאציל הטבע
לאוהביו.


אהבת? לחץ כאן וקבל עדכונים על תכנים חדשים שלי
+ שמירה על זכויות היוצרים למאמר באחריות הכותב בלבד

תגובות

טוען...
הצג הכל