המאהב של אשת הרב והפילגש של הניצב

טלטלה עזה עוברת על המשטרה ועל אישי ציבור בתקופה האחרונה: ניצבים נחשדים בפלילים, בעבירות מין, לכאורה, ופורשים. ניצבים נחשדים בניהול רומן ופורשים. פוליטיקאים ואנשי ציבור מככבים בכותרות הראשיות, בעקבות תלונות ומכתבים אנונימיים, ונופלים בחבטה לקרקע. האם כל מקרה מצריך עריפת ראשים? או שמא "שופכים את התינוק עם המים", ונותרים עם הבינוניים במועמדים?

"לא היה לו כוח להתחיל להצדיק את זה במרוץ למפכ"לות".

ניצב יוסי פריינטי, מפקד מחוז ירושלים, ניצב מוערך וראוי, שהיה בין המועמדים למפכ"לות, הודיע באחרונה על פרישתו מתפקידו ומן המירוץ למפכ"לות. ניצב פריינטי הודה כי ניהל רומן בעבר. גם בפרשת העוזרת שהתלוננה נגדו הסתבר שאין ממש בדבריה. ניצב מחוז ירושלים הפורש התלונן לפני חמש שנים כי עוזרת בית ששכר הטרידה אותו. היא התלוננה בחזרה וטענה כי נגע בה באופן מיני. במח"ש קבעו כי גרסת המתלוננת לא הייתה אמינה ופריינטי לא נחקר. בבדיקה שערכו במשטרה לפני מיניו לניצב, נבדקו שוב הדברים, ולא נמצא בהם ממש. איש משטרה ששוחח עמו מסר: "לא היה לו כוח להתחיל להצדיק את זה במרוץ למפכ"לות". אתם מבינים? לא היה לו כח להיות מוכפש על לא עוול בכפו, בראש חוצות, כשמגוללים אותו בנוצות וזפת ברחובות העיר למצהלות הקהל, למרות שטענות העוזרת נבדקו ונמצאו לא נכונות. אז הנה, איבדנו מועמד טוב למפכ"לות, וכך אנו ממשיכים לאבד עוד רבים וטובים. התהייה הרבה שעולה מן המקרה היא: כיצד זה איש לא פצה פה כשמונה לתפקיד ניצב, אך בבואו להתמודד על תפקיד המפכ"ל, צצו הטענות הללו? עוזרת הבית, שגירסתה נבדקה ונמצאה לא אמינה ומשוללת כל יסוד, אמרה בתגובה: זו אני שהפלתי אותו ואני שמחה. היא שמחה, ואנו צריכים לבכות על הדרך המכוערת בה פוגעים באדם. מה היו מניעיה? איש לא בודק ולא טורח לבדוק. הכל מותר

משה דיין, אשתו רות, המאהבת והמעיל

באחד הימים הגיע רואה חשבון ידוע לדוד בן גוריון, ראש הממשלה דאז, ובידו מעיל צבאי. רואה החשבון סיפר לראש הממשלה כי הרמטכ"ל, משה דיין, מבקר אצל אישתו והפעם שכח את המעיל (דיין היה ידוע במאהבות שהיו לו). רואה החשבון דרש להענישו. השיב לו דוד בן גוריון במילים אלו, פחות או יותר, מיניתי אותו לרמטכ"ל כדי למלא את תפקידו על הצד הטוב ביותר. אני לא ממונה על החיים הפרטיים שלו. בריאיון לחג שנערך עם רות דיין עלה הנושא והיא נשאלה: "קצת מוזר שאחרי כל הבגידות , בסוף נפרדת בגלל אידיאולוגיה". השיבה רות דיין: "כשזה היה בכמויות, זה לא הפריע. ידעתי למפרע על מי הוא ישים את העין שלו (...) היינו מדברים על זה בפתיחות. היום כל הדיבורים האלה על ההטרדה המינית, מי לא הטריד מינית בחייו? איזה גבר נמצא עם בחורה ולא יגיד לה שהיא יפה? מה הוא, מטומטם? אני כמובן לא מדברת על אונס, זה דבר אחר לגמרי. אבל היום אומרים מילה לא במקום והולכים לשנים לבית סוהר" (...) על המנהיגים של אז: "לא חשוב מה שהם עשו בצד, אבל למדינה הם באמת דאגו. אני לא אומרת שלא היו דברים. היו אהבות, והתגרשו והתחתנו, אבל זה לא היה שייך לעיקר. האנשים האלה באמת שמו לנגד עיניהם את המדינה". דיין אכן מילא את תפקידו הצבאי כראוי עד למלחמת ששת הימים. מאז מלחמת יום כיפור כולם יודעים את הסוף.

"אַל תְּהִי צַדִּיק הַרְבֵּה"

"אל תהיה צדיק הרבה" היא עצה המופיעה במגילת קהלת (ז, טז); הפסוק השלם הוא "אַל תְּהִי צַדִּיק הַרְבֵּה, וְאַל תִּתְחַכַּם יוֹתֵר, לָמָּה תִּשּׁוֹמֵם".
הוראתו הראשית של פסוק זה, לפי רוב המפרשים, היא הנחיה שלא להפריז במידת האדיקות הנדרשת בקיום המצוות. גישה קיצונית מדי בתחום זה עלולה לגרור את האדם המאמין לחסר מגופו ומנפשו דברים נחוצים - עד כדי סיגוף - ולהפוך לנטל על סביבתו.

קהלת, החכם באדם ובנו של דוד המלך, ידע כבר אז לומר את מה שלא מבינים אצלנו בשנים האחרונות: החלה תופעה קיצונית ומסוכנת בה אזרחים/יות, גופים וארגונים הופכים את "צדקנותם" ו"טהרנותם" המוגזמת לסכנה לדמוקרטיה. פתאום כל רומן, כל חשד או מכתב אנונימי, כל חקירה שמסתיימת בלא כלום, נגד דמות ציבורית המגישה מועמדות לתפקידים בכירים מאוד, הופכת לחגיגה בה "נערף ראשו" של הקורבן התורן - דרך אמצעי התקשורת השונים או עתירות לבג"ץ – וזאת באופן פומבי וחסר רגישות ורחמים. המטרה העומדת לנגד עיניהם היא לטהר את המחנה ולהיות "צדיק הרבה". "שלדים": מהם קטנים מהם גדולים, מהם פלילים מהם לא פליליים, מהם לא מוסריים, ומהם הנובעים מקשר בין בני אדם בוגרים, שלא הפריעו ל"טהרנים" בהיות הקורבן שר או ניצב, הפכו פתאום לסדין אדום מול עיניהם, ומלחמת ההכפשות והדרישות להשליך אותם לרחוב - לקול ההמון המריע והמזכיר את ימי הביניים החשוכים - למחזה נפרץ. התופעה הפכה לספורט לאומי. גם אם הבדיקה לא העלתה דבר, שמו של המועמד הוכתם לעד, ורבים מהם פשוט מרימים ידיים ומתפטרים או מושכים את ידם מן המועמדות.

הנשיא ריבלין וההאשמות

נשיא המדינה כיום, רובי ריבלין, חווה זאת באחת הקדנציות בכנסת כאשר היה מועמד לקבלת תפקיד שר המשפטים. יד עלומה הודיעה כי נפתחה נגדו חקירה ובאחת הוסרה מועמדותו של ריבלין. תוך זמן קצר נודע כי אין ולא כלום בהאשמות חסרות הבסיס נגד ריבלין. ברם, בינתיים, הוא הפסיד את תפקיד שר המשפטים. גם כיום, כשהתמודד על תפקיד הנשיא צצו שוב האשמות חסרות בסיס שבסופן הן הופרכו, והנה זכינו לנשיא משכמו ומעלה. גם יעקב נאמן, שר המשפטים בעבר, מצא עצמו על ספסל הנאשמים, ובתום משפט ארוך זוכה לחלוטין. בינתיים, איבד נאמן את תפקידו. גם הוא היה משפטן מעולה (ברבות הימים הוא התמנה לתפקיד ולאחר שנים מזיכויו), והמקרים הולכים ומתרבים. והצבועים והטהרנים רק מעצימים את החיסולים ביתר שאת. כולם משתתפים בחגיגה: מן האזרח הפשוט ועד חבריו של המועמד, דרך ארגוני נשים וארגוני צדק וטוהר. שיטת החיסולים ועריפת הראשים, בלא בדיקה מעמיקה, הנה תופעה מסוכנת והיא תופסת תאוצה, וכל מי שחפצה נפשו בחיסול ממוקד, צריך פשוט להעלות טענה, גם אם חלפו ארבעים שנה, גם אם היא נכונה וגם אם היא מצוצה מהאצבע, והנה המועמד עומד בכיכר העיר מופשט, ומגוללים אותו ברחובות ובכותרות העיתונים בנוצות וזפת. בדרך הזו אנו מאבדים אנשי מקצוע טובים, שכל חטאם היה, לעיתים, שבהיותם ילדים בגן הילדים, שיחקו ברופא ואחות עם אחת הילדות בגן.

כשההאשמות מבוססות

למען הסר ספק, אומר כך: במקרה שהחקירה או האשם על ביצוע מעשים פליליים מבוססים, והוגשו כתבי אישום והנאשמים הורשעו בבית המשפט בפסק דין מחולט, אין מקום להתלבט. יש למצות את הדין בכל החומרה. וגם זאת, לאחר שבית המשפט בכל הערכאות קבע והחליט להרשיע, ולא בשעה שעולות האשמות פומביות ואנונימיות, ועצם פירסום ההאשמות, הפך באיבחה אחת לגזר דין. אך מה דינו של ניצב במשטרה או איש ציבור, שניהל רומן עם אישה – כפי שמאות אלפים עושים זאת יומיום - והם שניהם בוגרים, אין תלונה, אין אשם, ובכל זאת מתחיל מחול שדים המבקש לטהר את המחנה ולהשליך אותם מתפקידם?. ומה קורה כאשר יצר הנקמנות של אישה או מתמודד נגד, עולה על השכל הישר? האם אין קו אדום שאסור לחצות בחריצת דין בטרם נבדקו הדברים ביסודיות? ומה קורה כאשר האישה שנפגעה, לכאורה, אינה מעוניינת להתלונן? ומה קורה כאשר איש ציבור או ניצב מחמיאים לאישה, האם זו הטרדה מינית? סבורים ה"צדקנים" ו"הטהרנים", כי הנה נקרתה בידם הזדמנות לנקות את האורוות ולהפוך את המדינה למדינת כל צדיקיה. כאן בדיוק טמונה הסכנה. כאן בדיוק מתחילה הטהרנות המוגזמת למעיקה ומפריעה לתיפקודה של מדינה ברבדיה השונים, ומאן יש ללמוד משלמה המלך, קהלת, שאמר: "אל תהיה צדיק הרבה". הסיפור בפיסקה הבאה, בא ללמד שהקשר בין בני האדם ורומנים אסורים קיימים בכל המגזרים, בכל הרבדים, ואם אין בזה פלילי, זה לא עניינו של אף אחד, גם אם מדובר במועמד לתפקיד המפכ"ל. הסיפור אגב, לא בא להצדיק בגידה.

המאהב של אשת הרב – סיפור (!)

מזה זמן חש כבוד הרב אי נוחות באשר להתנהלות רעייתו. לא שהם חיו כזוג יונים - היו בעיות והיו כעסים, ובכל זאת, משהו בהתנהלותה עורר את חשדו, ומשום כך יצר קשר עם חוקר פרטי ושטח את חששותיו: "אשתי", אמר, "אם לשבעה ילדים, יוצאת באחרונה לפעילות ספורט, ומשהו בהתנהגותה מעורר בי חשד". הרב לא ידע להסביר את מקור החשד. החוקר הציע לרב לשתול בביתו מכשיר הקלטה, ורק אם יהיה ביסוס יחל המעקב. הרב עשה כמצוות החוקר, והניח את המכשיר בביתו במקום שציווה עליו החוקר, ולאחר כשבוע וחצי הביא את המכשיר לחוקר על מנת שיפענח את ההקלטות. החוקר האזין ותוך זמן קצר הודיע לרב כי יש יסוד לחשדותיו ומכאן יש לבצע מעקב כדי לתעד ולאמת את המעשים. במעקב התגלה כי אשת הרב עושה הליכות בערב, והנה באמצע הדרך, בעודה משוחחת בנייד, עוצרת לידה מכונית, היא ממהרת לעלות והרכב פונה לאחת הפינות השקטות באזור והשניים מקיימים יחסי מין. הדבר שהפתיע יותר מכל את החוקר, שהמאהב היה בעצמו דתי, לבוש כחסיד ונראה רב בעצמו. המעקב נמשך כשבועיים והמימצאים הצטברו. בתוך הבית, בעצת החוקר, השיב כבוד הרב את מכשיר ההקלטה, והשיחות שהוקלטו היו החוויות של אשת הרב והמאהב הדתי מכל האקטים המיניים שחוו יחד, ומהריגושים לקראת הפגישה הבאה. השיחות היו יותר נועזות אפילו מכל סרט פורנוגרפי. אשת הרב נשמעה פורחת בשיחות האלה, וגם במפגשים שצולמו ותועדו. עם המימצאים ניגש בעלה לרב השכונה, שהזמין את החוקר לעדות, ומכן הדרך הייתה קצרה לגירושים. המקרה הזה ומקרים רבים אחרים, במגזר הדתי והחילוני אינם מגיעים לידיעת הציבור, ונסגרים בשקט. הרי מדובר בשני אנשים בוגרים. אז מדוע ניצב, שניהל רומן צריך להיות מוקע מתפקיד המפכ"ל?.

דוד המלך ובת שבע

מעשה דוד ובת שבע מתואר בספר שמואל ב', פרקים י"א-י"ב. דוד המלך ראה מגג ארמונו את בת שבע מתרחצת על גג ביתה, זימנה אליו ושכב עימה. היא הרתה לו, בשעה שבעלה, אוריה החתי, היה רחוק, במלחמה. בשביל להסתיר את מעשהו סובב דוד את מותו ונשא את בת שבע. המעשה הלא מוסרי התרחש לפני כשלושת אלפים שנה. ללמדנו, שמקרים מעין אלו היו, הווים ויהיו. ועל כך נענש דוד בעונש שנגזר עליו על ידי נתן הנביא. האם שלמה המלך, בנו, החכם באדם, לא ידע זאת כשאמר את הדברים "אל תהיה צדיק הרבה"?

"אל תשליכו את התינוק עם המים".

אין בתוכן הדברים במאמר דעה זה כדי להצדיק מעשי אונס, כפייה מינית, שחיתות, גזל, גניבה, חמס, או כל חולי אחר. מטרת המאמר היא להציב מראה מול פני ה"צדקנים" ו"הטהרנים" ולומר להם: הגזמתם! הזהרו לבל "תשליכו את התינוק עם המים". כי בסופו של יום נאבד אנשי מקצוע מעולים, שאמורים לנהל את מערכות חיינו, ובמקומם נקבל בתפקידים אלה אנשים בינונים ומטה. אנשים טובים לא יגיעו למשרות הרמות מחשש החיסול הממוקד ועריפת הראשים. ובכלל, כל אחד שישאל את עצמו: האם הארון שלו נקי משלדים? האם אי פעם, לא חצה ברמזור אדום? האם בהיותו צעיר, לא סחב משהו מהמכולת השכונתית? האם לא התחיל עם בחורה, או להיפך, בחורה התחילה איתו באובססיביות? האם איש מכם לא דיבר בטלפון תוך כדי נסיעה? האם החזרתם עודף מוגזם שניתן לכם - לבעל החנות? האם עצרתם בכל שלטי העצור, כשאיש לא היה בסביבה? והרשימה עוד ארוכה. עתה, שערו בנפשכם שבאמצע החיים מעלים נגדכם האשמה, מאלו שציינתי או דומות לה, שהתרחשה לפני כך וכך שנים, והיא נחשפת לעיני כל - האם הייתם יכולים לצאת מהבית? על כך נאמר: "אל תשפוט את חברך עד שתגיע למקומו". וזה נכון לגבי כל אחד ואחד. משום כך, הדרך הנכונה לבחון את המועמדים, או את ההאשמות נגדם, בדרך לפיסגה, היא אחרת ושונה. והיה ועלו האשמות בהיותם עוד קצינים צעירים, או מועמדים למפלגה, או בדרך להתמנות לשר, ונמצא כי אין אשם במעשיהם, לא יוכל אדם לצוץ מתי שחפץ ולהטיל בהם רפש. והיה וההאשמות נכונות יורחק מיד מכל תפקיד. ואם התרחשו הדברים בהיותו כבר בתפקיד, ראוי שיבדקו לעומק בטרם מכפישים אותם בראש חוצות. גם אצל הנוצרים אומר הכומר בשעה שהוא משיא זוג את הדברים הבאים: "אם יש מישהו בקהל המתנגד לנישואים הוא מתבקש לומר את דברו או לידום לעד". רק אז מורשה החתן לנשק לכלה. מוטב היה שנלמד גם אנו מהנוהג הזה.

אסיים בשני פתגמים ופירושם:

1) "אין אדם רואה נגעי עצמו"
פירוש אפשרי: אדם לא בנוי לראות את עצמו באופן אובייקטיבי, ולאבחן את מומיו ואת חולשותיו, מפני שקירבתו לעצמו ואהבת עצמו מעוורת את עיניו מלראות את הדברים כפי שהם באמת.

"אין אדם משים עצמו רשע"2)
פירוש אפשרי: אדם לא נאמן לומר על עצמו שהוא פשע, כי זה נגד טבעו. ואם הוא אומר לא מאמינים לו, כי יש לו סיבה אחרת לומר את הדברים הללו, כמו ניסיון להתנקם במישהו אחר אגב הרשעתו שלו, או טובת הנאה שהוא יקבל מהעניין.


אהבת? לחץ כאן וקבל עדכונים על תכנים חדשים שלי
+ שמירה על זכויות היוצרים למאמר באחריות הכותב בלבד

תגובות

טוען...

כותבי המדור

הצג הכל