יוקר המחייה: חלק לא מבוטל תלוי בנו

יוקר המחייה כאן הוא נושא חשוב ועומד בפני עצמו גם אם לא יקשרו אותו למעבר של ישראלים לברלין או למקומות אחרים. הוא ראוי לתשומת לב מתמדת.

יש הרבה שאפשר לעשות בעצמנו

הארץ הזו היא היחידה שיש לי. מעולם לא חשבתי לנסות במקום אחר מסיבות כלכליות. יחד עם זאת, נושא יוקר המחייה כאן מרגיז ברמות, דווקא משום שאפשר לעשות בעצמנו לא מעט. אבל עוד לפני כן – הגיע הזמן שנפסיק להטיף למי שאינו רוצה לחיות כאן מה לעשות ואיפה כן לחיות. עברו השנים הראשונות של המדינה ואנחנו כבר מזמן ככל העמים. בברלין, ניו-יורק ועוד מקומות שונים במערב יש המון תושבים ששהגיעו ממקומות שונים בעולם והישראלים אינם יוצאי דופן בענין הזה. שכל אחד יגור היכן שיחפוץ והיכן שהוא / היא חושבים שיסתדרו הכי טוב. אין מה להתבייש או להתנצל על כך. אני לא חושש מירידה המונית. כבר הילכו עלינו אימים עם סיסמאות כאלה עשרות שנים ובנתיים הארץ עוד לא התרוקנה...סימן שבכל זאת אנשים רוצים לגור כאן. עיני לא צרה באף אחד שחי במקום אחר. לדעתי, הדשא של השכן אף פעם לא ירוק כמו שהוא נראה מרחוק ובכל מקום יש ענינים הקשורים בשפה, תרבות, מנטליות , תעסוקה ועוד גורמים שלא מקילים על מי שלא גדל באותו מקום להשתלב ולחיות חיים איכותיים, אבל זה באמת לא עניני ומי שרוצה לחיות במקום אחר אני מאחל לו בהצלחה.

שני גורמים עיקריים יכולים לדעתי לגרום להורדת יוקר המחיה. האחד- צעדים שהשלטון צריך לעשות ולא אחזור עליהם כאן כגון הכנסת תחרותיות, שבירת מונופולים, ועוד. מנקודת ראותי כאזרח הקטן אלה צעדים שאינם בשליטתי. אני רק יכול ביום הבוחר לחשוב מי מבין כל אלה העומדים לבחירה יכול לבצע אותם והאם הנושא הזה הוא הכי חשוב לי בבואי לבחור. לאחר השקלול הזה, וכשכבר בחרתי, אין לי למעשה כמעט שליטה על הגורם הזה. כבר היתה כאן לפני למעלה משלוש שנים מחאה חברתית שהסתיימה בועדה. הכדור חזר לבסוף (כמו בכל משטר דמוקרטי) לידי הפוליטיקאים שמחליטים על פי סדרי עדיפויות משלהם באלו צעדים לנקוט. אז אפשר להמשיך להפגין על מנת לשמור את הנושא על סדר היום בתקוה שזה יתורגם לשפת המעשה.

הגורם השני שכן ניתן לשלוט בו הוא מה אנחנו כצרכנים עושים. אני טוען כבר עשרות שנים, הרבה לפני המחאה החברתית שהרגלי הצרכנות העלובים שלנו, בניגוד למדינות מערביות אחרות, מאפשרים כאן לתאבי הבצע לפרוח כאוות נפשם. בתחומים רבים בהם המחירים גבוהים מעל המקובל במדינות אחרות היינו יכולים לפעול להורדתם אך כל זמן שאנחנו צרכנים כאלה, זה לא יקרה, או שיקרה במוצר ספציפי לתקופה קצובה ואחר כך ישובו הדברים ל"נורמה". לא במקרה השתמשתי קודם בביטוי: תאוות בצע. יש כאן מוצרים ושירותים שאין לי שום דרך להגדיר את המחיר המבוקש עבורם אלא רק כך. לעיתים תכופות אני שותה את הקפה הראשון שלי בבוקר בתחילת יום העבודה בסניף "ארומה" המצוי לא רחוק ממקום עבודתי. את "ארקפה" הנמצא אפילו יותר קרוב אלי אני מחרים כבר שנה וחצי. הם לא פגעו בי חלילה אישית או אפילו משהו קרוב לזה אבל אני לא יכול להבין מדוע קפה ומאפה אצלם צריך לעלות 27 ש"ח, בעוד שמוצר דומה בארומה עולה 19 ש"ח. ומדובר על קפה גדול לשבת, לא לקחת. לא רק שבארקפה פחות טעים (אבל זה ענין של טעם), אפשר לחשוב שהקפה שלהם עשוי זהב. אם זו לא תאוות בצע, אינני יודע מה כן. אבל - אני רק טיפה בים. יש להם המון לקוחות. ארקפה יודעים היכן לפתוח בתי קפה. ברור שכל הסובאים והשבעים בהרצליה פיתוח, לא ממש מעניין אותם אם קפה ומאפה יעלה גם 40 ש"ח – הם ישלמו ועוד איך. גם אני יכול לשלם את המחיר בארקפה אבל אני פשוט לא רוצה – אין לכך כל הצדקה. אז עם לקוחות כאלה לא נגיע רחוק. מאידך, עם המון אחרים והרגלי צרכנות קצת יותר מוקפדים של רבים אחרים, אפשר גם אפשר להוריד מחירים.

המילקי הוא כמובן רק סמל אבל יש המון מוצרים כאלה. אני מדבר רק על המוצרים הבסיסיים, לא על כאלה שאנחנו רוכשים פעם בהרבה זמן יחסית שרבים מהם נרכשים ב ebay ב amazon ובאתרים נוספים ואפשר להבין מדוע. רק לאחרונה קניתי סוללה למחשב הנייד שלי לאחר שהקודמת כבר לא תפקדה. עלה לי שליש מחיר מאשר בארץ אז מדוע שארכוש מוצר כזה כאן? ואל תספרו לי על איכות ומקוריות. הסוללה שרכשתי מקורית ומתפקדת בדיוק כמו הראשונה. בקיצור, את כיתה א כבר עברתי.

חזרה למוצרים הבסיסיים. רק התארגנות והפעלת לחץ של אי קניה והתמדה בענין יאלצו את היצרנים להוריד מחירים. בתקופת המחאה לפני 3 שנים, החרימו קוטג' והתריעו על מוצרים נוספים. את זה
היה צריך להמשיך לאורך זמן רב. זה לא רק משפיע על הורדת המחיר אם מתמידים בכך, אלא גם מעורר את משרדי הממשלה הרלוונטיים להכניס עוד ועוד מוצרים בסיסיים לפיקוח. אני בעד כלכלת שוק חופשי והפיקוח לא ממש עולה בקנה אחד עם כלכלה כזו אבל נראה שלפחות למוצרים מסוימים אין ברירה כי אי אפשר לרסן את מחירם אחרת ומדובר באמת במזון בעיקר, שמרבית בתי האב צורכים אותו וזה באמת לא המילקי אלא הירקות, הבשר, הביצים ומוצרי החלב היותר חשובים. מאידך, יש גם דוגמאות טובות למחירים שפויים כנו החנויות של רמי לוי (ובאמת שאינני מייצג כאן איש ולא קשור לשום יצרן).

שורה תחתונה: התארגנות והתמקדות כל פעם במוצר אחד עד שלושה, לא להרפות עד שמחיריהם יורדו גם אם נתאפק ולא נקנה אותם זמן מה. כל פעם אומרים לי על מוצר מסוים: " בארצות הברית לא היו קונים את זה במחיר הזה". נכון ששם השוק הרבה יותר גדול אבל זו עדיין לא סיבה להרוויח כאן באחוזים בלתי סבירים. הגיע הזמן שגם אנחנו נשנה את הרגלי הצרכנות שלנו כך שישפיעו על המחירים.




אהבת? לחץ כאן וקבל עדכונים על תכנים חדשים שלי
+ שמירה על זכויות היוצרים למאמר באחריות הכותב בלבד

תגובות

טוען...

כותבי המדור

הצג הכל