חור-מחול בכוריאוגרפיה מאת אוהד נהרין-להקת מחול בת שבע

חריג ומיוחד.שתי גרסאות לנשים וגברים






(לא צולם בהופעה אלא בפרזנטציה)

מסיבות שאינן תלויות בי ,כנראה הנובעים מאי הבנה,לא יכולתי לראות את עבודתו החדשה של אוהד נהרין שהוצגה לקהל הרחב לפני כמה חודשים, אם זכרוני אינו מטעה אותי.
ראיתי בזמנו קטע קטן ביותר מהמופע במסגרת פרזנטציה והרושם שלי היה שהעבודה מסקרנת,מיוחדת שכדאי לראות.אחרי שראיתי, אני מאשר שהרושם שקיבלתי אז היה נכון.

לעבודה שתי גרסאות כאשר בגרסה אחת משתתפים 8 רקדנים ו9 רקדניות ובשניה ההפך.
העבודה שראיתי בשלמות היתה הגירסה הנשית.
כל אולם ורדה שבסוזן דלל הפך לצורך עבודה זו בעצם לבמה.
הצורה של האולם השתנה.באמצע האולם נבנתה במה מוגבהת בעלת 8 צלעות עליה מתרחשת רוב העבודה.
הקהל יושב מסביב בארבעה גושים ומאחוריו מול כל צלע של הבמה רקדן עומד כאשר רק פנס בודד מאיר את פניו.

על התקרה לפני פנסי התאורה נבנה מבנה מיוחד עם פתח ומשהו הדומה לגריל לאורך ולרוחב כל התקרה כאשר חלק מהעבודה מבוצעת שם.

ראיתי כאמור את הגירסה כשהרקדניות על המשטח.
זו לא הפעם הראשונה שנהרין משתמש בהפרדה המינית כדי ליצור שתי גרסאות לאותה יצירה.
זכורה לי יצירתו"חלב שחור"שהוצגה לרקדניות ורקדנים.

ב"חור"מעטים הם המחולות הנרקדים "בערבוב המינים" פרט לכמה דואטים והתרחשויות בהן לוקחות חלק כל הרקדניות ורקדן בודד.בדרך כלל העבודה היא קבוצתית.

עד כאן הכל ברור, מסקרן,יפה.
העבודה מבוצעת נהדר.כושר הגופני של כולם טוב מאוד.כל חלק ,כל ריקוד מרתקים ומקיסמים.
לגבי הכוונה מה נהרין רצה להביע בכוריאוגרפיה זו, נראה לי שהוא הפעם רצה להשאיר זאת לקהל שיחליט בעצמו וטוב שכך.
אתה נהנה ,אתה מתפאל,אתה במתח.
על הכוונה, אם מענין אותך לדעת,תחשוב בבית.

מה בעצם ראינו.
רוב המחולות בגירסה שראיתי נרקדו ע"י הרקדניות.

בפתיחה המרשימה אלומת אור מאירה את הרקדנים הניצבים מאחורי הקהל עם הפנים אל הבמה כאשר כאמור,כל אחד עומד מול צלע .אין תנועה .רק מוסיקה והתבוננות.חושך פתאומי.
רקדניות נכנסות בצעדים מדודים מפתח הממוקם בין שני גושים בהם הקהל יושב ועולים על המשטח שבאמצע.
תוך כדי הריקוד הן יושבות על הצד בתנוחה המזכירה תמונה מפורסמת.הרקדניות מתנועעות במעגל,צועדות,שוכבות על הרצפה ומרימות רגליים- כולן ביחד באחידות מושלמת.הם גם זוחלות על ארבע.כאשר הן צמודות אחת לשניה, לפי הסדר הם מתנועעות כדומינו הנוגע אחת בשניה ויוצרות גל.
בסצינה אחרת הרקדנים משמיעים את הספרות אחת,שתיים,שלוש ,ארבע בעברית מספר פעמים והרקדניות חוזרות על המספר בתנוחות שונות .

לאחר מכה פעמים שהמספרים נאמרים בעברית שומעים את הגברים אומרים אותם מספרים בערבית וכתשובה הנשים עונות בעברית.

בהמשך הגברים נכנסים דרך פתח בגג אל הגריל ונשכבים עליו.הם נשארים כך דקות רבות ללא תנועה בעוד הנשים רוקדות במשטח למטה.
רקדן יורד מהגריל, רץ וקופץ ישר אל זרועות הרקדניות הקולטות אותו .על פעולה זו הוא חוזר 4 פעמים בכל מעבר בין גוש לגוש.
לסיום כל הגברים קמים מהגריל תופסים אותו בשתי הידיים וכולם עומדים תלויים באויר כנרות שאינם זזים.

סצינה מרשימה אחרת היא כאשר הגברים בעודם שוכבים על הגריל מפילים ארצה כמות גדולה מאוד של פתיתים לבנים המתפוצצים עם הנגיעה ברצפה ברעש גדול.
המופע מסתיים כאשר פתאום מהגריל נופלות נדנדות, הנשים מתחילות להתנדנד קדימה ואחורה לשמחתן ושמחת הקהל.

לקחו חלק בהפקה תאורה-אבי יונה בואנו,תלבושות אריאל כהן,עיצוב חלל ובמה-זוהר שואף,עריכה ועיצוב פסקול-מקסים ווראט.

הרבה הפתעות,הרבה חן,המצאות רבות והרבה חומר למחשבה למי שרוצה להתעמק מה היתה כוונת הכוריאוגרף בכלל ובכל פרט ופרט.

לראות או לא לראות:מאוד מיוחד.מאוד חריג.כוריאוגרפיה מענינת וביצוע נהדר.מומלץ ביותר, אך כנראה שהדבר מיותר אם לשפוט לפי העובדה שבהופעה שהיתי לא היה מקום ריק אחד.


אלי ליאון

עיתונאי-מבקר אמנות,
חבר אגודת העיתונאים ת"א ותא המבקרים שליד האגודה.


אהבת? לחץ כאן וקבל עדכונים על תכנים חדשים שלי
+ שמירה על זכויות היוצרים למאמר באחריות הכותב בלבד

תגובות

טוען...
הצג הכל