יפו,הריף - חוף כנעני

הריף, חוף כנעני, מהווה מאז נפילתו של שחר בני באסון המסוקים,את המקום שמביא לי מזור או במלותיי, "הים הזה כל כך נרחב וגדול שיכול להכיל את כל דמעותיי וצערי על האובדן".


את ההיכרות שלי עם חוף הריף הנמצא בשכונת ג'בליה ערכתי לפני עשרות שנים ומעשה שהיה כך היה...
יום שבת, מגיע לרופא השיניים לטיפול דחוף במרפאה הנמצאת בשדרות ירושלים בבניין ישן ומעניין, כולי כואב ודואב, אומר לי הרופא כי הטיפול בלקוחה שלו הסתבך מעט ומוסיף, "למה שלא תלך לשפת הים בג'בליה או כפי שאתם קוראים למקום בעברית, גבעת עליה. תשוב עוד כשעתיים אז לבטח אסיים הטיפול" בלי ברירה, כשלחיי הימנית נפוחה נסעתי לג'בליה...


שלוש דקות והרכב חולף מתחת לגשר הנקרא 'חלון ליפו' מעין מבנה מעוטר ערבסקות ובתוכו פעורים חלונות ופתחים רבים. הגשר נטוי מעל הכביש ברחוב רב אלוף צבי צור הרמטכ'ל ה-6 של צה"ל. משמאלי מתרומם לו מסגד ג'בליה אשר בצריחו (מינרט בלעז) קבועים להם רמקולים רבי עוצמה שהעבירו את קול קריאת המואזין למאמינים להגיע לתפילה. הרכב מתגלגל מטה והנה נפרש לו במלוא הדרו הים התיכון, כחול מנוקד בטורקיז מאופק לאופק, נדמה ואין גלים אפילו לא אדוות שבראשן כרבולות של קצף. אך המראה מטעה מאחר ואין רואים עדיין את הגדה ושפת הים אליה נשברים נחשולי הים, בנוסף טרם רואים את סוכת המציל והדגל שצבעו מחווה על מצב הים. גלישה איטית במורד והנה מולי הכניסה המסוגננת לחוף הריף, קשתות מעוגלות מעשה אומן עם מדרגות מעניינות ואת הכל עוטפים דקלים ירוקי עד שראו סופות חורף אימתניות כמו ימי קיץ מהבילים וצפו בערב רב של אנשים, ערבים בני המקום, רוסים שעלו בעליה האחרונה ואפילו סתם אוהבי ים כמוני שבאים למצוא את השקט בפינה "הכנענית". משמאל על רכס כורכר משתפל לו כלפי הים בית הקברות המוסלמי כשמצבותיו הלבנות כאילו מאיימות ליפול מטה. בתחתית הצוק המראה מזכיר מפרץ באיזה אי יווני פרוע. סלעים העושים דרכם פנימה לים, אותו ים המראה פניו בעשרות גוונים של, כחול טורקיז, ירוק בקבוק, כחלחל, ירקרק...
הפנתי ימינה מבטי ומה רואות עיניי, מפרץ תאום שגם אותו חורצים סלעים במרוצתם הימה, בקצהו המרוחק של המפרץ התנדנדה לה קלות דוגית דייגים ומעליה היתמר לו הר פסולת אדיר ממדים כשעל פסגתו עז הנוברת בין ערמות האשפה מראה סוריאליסטי לחלוטין! לא יכולתי שלא להיזכר בשירו של אהוד בנאי השר על 'בלוז כנעני'. בעיני חוף הריף היה הדבר הקרוב ביותר למושג כנעני ולכן החלטתי שאקרא לחוף היפה 'הריף הכנעני'.


מתחיל בירידה זהירה לכיוון הים, מכל עבר שלטים המזהירים מפני סכנת מפולת, שאכן ארעה כאן לפני זמן לא רב. נוגע ונושק למים, צמרמורת נעימה חולפת בגווי, הרגליים שוקעות בחול הרך, שלוליות מי ים ארוכות רוחשות חיים. אני מביט לאחור, לכיוון רכס הכורכר, מכאן ממשיך ללכת, כשפניי לכיוון בת ים. הליכה נעימה בתוך חולות רטובים ממי ים, ערמות של צדפים שנפלטו מהמים, פה ושם שרידים של פסולת אוניות שהגיעה כך או אחרת אל החוף. מסיים את הקטע עד לחוף הסלע בבת ים ועושה דרכי חזרה לכיוון השני, נמל יפו. בדרכי מצליח לראות שוב ערמות ענקיות של צדפים שהים פלט, שברי זכוכית בגוונים שונים שמקרינים את אורם הצבעוני עת קורנת בם השמש. מעניין, שברי הזכוכית לא היו חדים מאחר וגלי הים ששנים הכו בם גרמו להחלקתם ... יותר מפעם מצאתי עצמי חולם על אוצר שנזרק מאניה טובעת ואני היחידי בחוף אוסף אותו אל חיקי, פעמים רבות אספתי צדפים מיוחדים וצבעוניים שהחזיקו מעמד עד אשר הגעתי לרכב לשים פניי הביתה, או אז הנחתי אותם אחר כבוד ל"אספן" אחר שילקטם לביתו.


חזרה לימינו אלה...
שבועות חודשים ושנים חלפו מאז ואני מוצא עצמי פעמיים בשבוע עושה הדרך לחוף הריף הכנעני כמו איזה מאמין אדוק השם פעמיו לבית הכנסת בו התפללו הוא אביו וסבו לפנים.בחוף הזה מצאתי לי מרגוע משהו, מאז נפילתו של שחר בני באסון המסוקים,זהו המקום שמביא לי מזור או במלותיי, "הים הזה כל כך נרחב וגדול שיכול להכיל את כל דמעותיי וצערי על האובדן".
שבת בבוקר, ואני שומע קולה של זוגתי שתחיה "ממי, היום אני מצטרפת אליך לים". איזה יופי חשבתי לעצמי, אנצל את ההזדמנות לבקר בבתי הקברות הנוצרים הנמצאים במעלה רחוב קדם. מסע בבתי קברות מביא למהלך בם פרספקטיבה היסטורית על כך שיש עוד עדות פרט לנו היהודים שהאדמה שייכת גם להם לפחות אחרי מותם! לאחר מכן אקח את זוגתי לבית יצחק שדה הנמצא בתחילת רחוב זיכרון קדושים ממש על קצה מצוק הכורכר תחילת הרחוב מאופיינת במעין מעגל תנועה וגדר מעוגלת לה הצמדתי השם ה-"וורנדה של יצחק שדה" נקודת תצפית זו מספקת למתבונן אופק כחול/ ירוק/ טורקיז ואין סוף רוח בריזה המבדרת שיער וגורמת גם לאדיש ביותר הרגשה של התרוממות רוח.בסוד אוכל לשתף הקוראים כי יותר משמץ קנאה יש לי לדיירי רחוב זיכרון קדושים במיוחד אלה המתגוררים בשכנות ל-וורנדה הנהדרת.
עתה לאחר שסיפקתי לכם תאור של הבתים והאתרים העוטפים את חוף הריף הגיע הזמן שאספר לכם מעט על הטיילת הנהדרת שהושלמה לפני כמה שנים.
שעת בוקר מאוחרת ואנו יורדים מבעד לשערי האבן המסוגננים אל השביל המהווה תחילתו של פארק המדרון, השמש קופחת על ראשינו למרות שאנו נמצאים בשלהי אוקטובר. משמאל הגלים חותרים כמימים ימימה ולא מתעייפים בדרכם אל החוף מדי פעם אחד הגלים אוזר אומץ ומגיע פנימה אל החוף וגורם למתרחצים לרוץ בבהלה כדי לפנות שמיכות, או סלי אוכל מחשש הגלים הרטובים. עמוק יותר אל פנים הים עומד לו דייג ומשליך חכה בתקווה שיעלה בידו דג או שרצי ים אחרים, מרחוק נראה הדייג כאילו והינו מהלך על פני המים עוד אחת מהאשליות אותן מספק לנו חוף הריף. סביב פרושים להם דקלים ומרבדי דשא ענקיים הנותנים מרגוע לעיניים המתאמצות בשעת שמש קופחת זו. הר האשפה הגדול פינה מקומו בסוף המאה הקודמת למדשאות ושבילים שמאות אנשים מהלכים, רוכבים על אופניים מלווים בילדים ולא מעט כלבים. השפות הרווחות הן רוסית וערבית, יש עיתים והמהלך בשבילי פארק המדרון תוהה שמא הגיע למדינה זרה, אך לא, זו המדינה, וזו יפו של כל מי שמתגורר בה ולמד לאהוב אותה .
לאחר הליכה ממושכת אומרת לי זוגתי שתחיה "אני חושבת שלפעם ראשונה זה יספיק " תוך שאנו מבצעים צילום "סלפי" היא מוסיפה "אני מרגישה שהלב שלי פועם במהירות" האמת, די נבהלתי, חבל חשבתי לעצמי תכננתי להגיע עד לשערי נמל יפו כדי להנות גם מ-שכיית חמדה זו אך נשאיר הסיור בנמל יפו לפעם אחרת.


אחרית דבר...
אם מישהו מהקוראים יבוא וישאל "נו,איך אתה אוהב את חוף הריף הכנעני , כמו בעבר לפני הפיתוח,או במצבו היום ? אתקשה להשיב ! כל שאני יודע הוא שפינוי הר הזבל שאפיין את חוף הריף ושכונת ג'בליה טוב שנעשה !
בחצות היום מצאנו עצמנו אוכלים ארוחת בוהריים במסעדה מזרחית שנקראת החומוס האסלי ובסיום הארוחה הקפדנו לפנק עצמנו במתוקים של גלידת אנדריי.
*הערה-בכוונה איני מזכיר את מרכז פרס לשלום מבנה אדיר ממדים שנבנה בכניסה לחוף הריף הכנעני שלי מאחר ואינו מתאים למקום ונראה כנטע זר.


אהבת? לחץ כאן וקבל עדכונים על תכנים חדשים שלי
+ שמירה על זכויות היוצרים למאמר באחריות הכותב בלבד

תגובות

טוען...
הצג הכל