נס ציונה,בית ה-בק

עשרות שנים שאותו ארמון הנמצא במרומי גבעה נישאה בדרומה של נס ציונה גירה את סקרנותי,עד היום בו נכדי יפתח שותפי למסעות הגילוי פנה אלי ואמר " בוא נלך הפעם סבא לסיור שאתה תחליט" אז החלטתי, בית ה-בק בו שוכן כיום בית חולים "הגבעה"

 

מבט ממעוף ציפור או פרפר

מגבעה זו יש תצפית נהדרת לעבר פארק המדע,הכביש המוביל מנס ציונה לרחובות שמשני צדדיו פורחים להם בשלל צבעים המוני שיחי הרדוף יפים וריחניים שנראים מאוד מזמינים לבעלי חיים לחכי עשב ועלי עצים, אך זהירות, צמחי ההרדוף רעילים מאוד ואפילו העזים השחורות שאוכלות מכל הבא לפה נזהרות שלא לאכול מצמח ההרדוף.בהמשך רואים אנו את פאתי רחובות הצפוניים, מכון אילון,מדורגי דורי, מעט משיפולי המושבה באר יעקב, מזרח נס ציונה שכונת ה-עמק ( Valley וואלי באנגלית),ומעט מטירת שלום וכפר אהרון.
 

 

 

מאגדות נס ציונה...

..
התהלכה אגדה בין אנשי הסביבה על שייח צעיר ויפה משבט סתריה שנשא לאישה את בת מלך מצרים. שייח זה היה עשיר מאוד ולו צאן ובקר לרוב, בעקבות שנים שחונות בנגב, הגיע לעמק זה, כדי להאכיל את צאנו בעשב שגדל באביב לאחר גשמי החורף והשיטפונות בעמק . השייח הזה בנה ארמון במרומי הגבעה בה נמצא היום בית-החולים הממשלתי נס-ציונה. אותו שייח לא ידע כי עמק זה אוכל את יושביו. חלק מאנשיו ובני משפחתו מתו מקדחת,גם אשתו הצעירה והיפה התלוננה בפני בעלה לאן הבאת אותי, נמות פה כולנו בקדחת, וביקשה לחזור לבית אביה מלך מצרים...
השייח חשש שאשתו תממש את דבריה ומיהר לצוות על אנשיו לטעת 355 גני פרי, לחפור 355 בארות ולשתול 355 גני שושנים. ומדי בוקר עת התעוררה, הוגש לה סל נצרים מצופה זהב עם פירות, כד מים צוננים, וזר שושנים גדול, וזה ניחם את אשת השייח. לכן נקרא המקום עמק השושנים על אותם שושנים שקיבלה בת מלך מצריים כל בוקר.עמק השושנים הינו תרגום לעברית של ואדי-חנין,
בשנת 1872 הגיעו לעמק זה ארבעה בקים (בק: שם תואר שניתן ע"י השלטון הטורקי למקומי בעל עמדה ועוצמה שתרם הרבה לעמו וארצו) ואחד מהם איווה לו למשכן את הארמון היפה עם החלונות המקומרים ועמודי השיש שבחזיתו שלימים נודע כ-בית ה-בק.

 
 

 

וחזרה לימינו אלה...

יום שישי ואנו שמים פעמינו לבית הקברות לפקוד את קברו של שחר שנפל באסון המסוקים,יפתח מדליק נר נשמה אחד ואני מדליק השני מחליף פרחים ומנקה חלקת הקבר.
 

תחילת המסע...

מסיימים את העלייה לקברו של שחר וממשיכים כל הדרך היפה העטורה בעצים מסוגים שונים מדקלי ושינגטוניה עבור לבוגנוויליה מרהיבת פריחה,שיטה קוצנית ,עצי אזדרכת ושרידי עצי הדר זכר לפרדסים הרבים שהוריקו במקום.ברחוב הגפן חנינו ומשם החלטנו לעשות הדרך ברגל כדי להנות מהנוף מהצמחיה ומבעלי החיים הרבים השורצים בשדות. ברקע נשמע זמזומן של דבורים העמלות במלאכת אגירת הצוף, ומעל הכל נשמע ציוץ ציפורים כמוסיקה ערבה לאוזניים.על צווארו של יפתח מונחת מצלמת ה-Nikon והוא אדון לצילומים,ראשית מצלם עץ אשכולית עמוס פירות שריד אחרון לפרדסי הדר שהיו בסביבה וכמובן בתי האריזה של פעם שעל אחד מהם היה כתוב בגדול "מוטב לאבד רגע בחיים מאשר חיים ברגע"!.
 

 

 

גדר תיל חלודה...

ממשיכים ואז אני מבחין בנכד המצלם גדר תיל חלודה מעניין אני חושב לעצמי מדוע הוא מצלם את גדר התיל החלודה? את התוצאה תיראו בהמשך... מבעד לגדר התיל נשקפים להם מבני גני עמית ועצים גבוהי צמרת.
 

חגבים, ג'אראד בתימנית

בין רגלינו מקפצים להם חגבים, ג'אראד כפי שכינינו אותם בילדותי. היפה בדבר שבעת מעופם ופרישת הכנפיים נגלים למתבונן צבעים מרהיבי עין,אדום חזק,צהוב,ירוק ויש עיתים שהחגב היה נטול צבע.הג'אראד הוא בן משפחה של הארבה, בשנות החמישים המוקדמות תקפו נחילי ארבה עצומים את הארץ ואנו האשכנזים למדנו משכנינו בני עדת תימן לאסוף ערמות של ארבה לתוך פחים ולאחר מכן לצלות אותם והם היוו כמו צ'יפס מאכל תאווה מרובה פרוטאין.פרפרים למאות מפרפרים בכנפיהם הלבנות המנוקדות בשתי נקודות כהות,זה לבנין הכרוב אומר יפתח.
 

 

על כרעי חבילת קש

ממשיכים בדרכנו בחלקת שדה מלאה בקוצים דרדרים ואפילו בחבילת קש ישנה שנשכחה בשטח,לא חולפות שניות ויפתח מטפס על חבילת הקש "כדי לקבל זווית צילום מעניינת" הוא אומר לי. רגלו האחת שוקעת בחבילה והוא מאבד משיווי משקלו וגולש אחר כבוד ארצה תוך כדי שהוא מתמלא בקוצים ודרדרים .
 

 

רחוב תרמ'ג

ממשיכים בדרכנו ומגיעים לרחוב תרמ"ג הנמצא למרגלות הגבעה ובית ה-בק הנמצא בפסגתה,עושים ניסיון לצלם את בית ה-בק אך מבנים שהוקמו מסתירים את הבית מה עוד וגם אקליפטוס ענק שצמח לו לפתע תורם אף הוא להסתרת הבנין על יופיו המיוחד.בוא אני אומר לנכדי נרד מעט למטה ואני מקווה שתהיה לנו זווית צילום של הבנין על עמודיו היפים וחלונותיו המקומרים.ואם אנו מדברים על אקליפטוסים אני מספר לנכד כי יש כ-700 מיני עצי אקליפטוס בעולם מרביתם מוצאם מאוסטרליה
 

 

 

יורדים שוב לשדה הנמצא בקוו אווירי בין בתי כפר אהרון לבין בית החולים הנמצא ברום הגבעה,לפתע רעש ציוץ מחריש אוזניים של להקת ציפורי דררה ש-עטה על פרי עצי האזדרכת הנמצאים בעונה זו מוכנים ומזומנים לאכילה,האזדרכת נחשב לעץ פולש והובא מהודו לפלשתינה ישראל לפני כ-150 שנים.גם הדררה הינה ציפור צבעונית פולשת שהגיעה כנראה מהמזרח עם אחד מהמטיילים והשתחררו בצורה כזו או אחרת והתרבו בטבע.פרי עץ האזדרכת שכונה על ידינו הילדים "בומבלך" שימש ככדורים שנורו מקלע דוד אותה יצרנו ככלי נשק למלחמה בין חבורות ילדים בימים הנוראים של לפני חגי תשרי וגם אחריהם.
 

 

אני מביט מזווית העין ורואה את יפתח מצלם צמח אספרגוס הפרוש על פני הקרקע כאשר צלו של המצלם מוטבע על האספרגוס ,"צילום אומנותי אומר לי הנכד"...
וכך אנו עושים דרכנו בסיבוב מעגלי לשוב לכיוון רחוב הגפן ולפתע הנכד מסתובב לאחור ואומר לי ,עכשיו יש זווית צילום טובה וניתן לראות מעט מיופיו של בית ה-בק על קימורי חלונותיו ועמודיו המסוגננים.
 

 

ותודה לצה"ל


ואולי לסיום אומר כי במלחמת השחרור גדוד 52 של חטיבת גבעתי הוא ששחרר את בית ה-בק וכבש את הגבעה עליה הוא ניצב .כיום משמש בית ה-בק כבית חולים ממשלתי.
 
 

 

אהבת? לחץ כאן וקבל עדכונים על תכנים חדשים שלי
+ שמירה על זכויות היוצרים למאמר באחריות הכותב בלבד

תגובות

טוען...
הצג הכל