פגישות ליליות.

בלילות כאשר השינה ממני והלאה, באים אלי חברי ילדות ומתיישבים מסביב למיטתי

פגישות ליליות

בלילות כאשר השינה ממני והלאה,
באים אלי חברי ילדות ומתיישבים מסביב למיטתי
מביטים בחיוך אחד על השני,
ומתחילים להיזכר ולספר סיפורים ישנים.

מרכלים על סבינה ,זו שראשונה לבשה חזיה,
ועל יורק שתמיד משך אותה בצמה.
לא שוכחים את מירה, שישבה בשורה ראשונה,
שהציצים שלה הזדקרו מתחת לחולצתה.

וכך מדברים על כל הבנות מהכיתה,
שבגללן היינו בלילות מרטיבים את המיטה.
כי ההורמונים תססו כמו יין צעיר,
ומחשבות היו כפרי בוסר שטרם הבשיל.

לא שוכחים את שימק הג'נג'י של הכיתה,
שהיה שוער כדורגל אצלנו בקבוצה.
גם על סטפק הרגזן דיברנו הרבה,
איך היה אסור להרגיזו כי מיד היה מכה.

ואיך לא לזכור את המורים,
שלרוב היו אותנו מרגיזים.
במיוחד זה לגיאוגרפיה שהיה פוזל,
וכאשר היה מתרגז, מפיו היה רוק נוזל,

וכאשר היה צועק- תקום בבקשה!
אף אחד לא ידע למי הכוונה.
כך עובר לילה מלא זיכרונות,
על ילדות שחלפה ולא תחזור עוד.

החברים שלי רק בזיכרוני נותרו,
כי רובם במחנות מוות את ילדותם סיימו.
אבל אני זוכר את כל אחד מהם,
הם היו חלק בלתי נפרד מילדותי ואני מהילדות שלהם!


הלפרן אשר.


אהבת? לחץ כאן וקבל עדכונים על תכנים חדשים שלי
+ שמירה על זכויות היוצרים למאמר באחריות הכותב בלבד

תגובות

טוען...
הצג הכל