פילוסופיה על רגל אחת

הולך אחרי הכינוי המתיש, שאני קשיש, שאני קשיש.

פילוסופיה על רגל אחת

הולך אחרי הכינוי המתיש,
שאני קשיש, שאני קשיש.
הלב לא יכול להשלים עם העובדה,
שהשנים ברחו ללא חזרה.

הגוף השלים עם זה שהנעורים לא ישובו,
אבל הנשמה זועקת הצילו, אל תוותרו!
כי אני צעירה ורגשותיי צעירים,
אז אין זו אשמתי, שהגוף בוגד בי.

וככה מתנהל המאבק העקבי,
בין רוח צעירה וגוף רכרוכי.
סופה של המלחמה ידוע מאז שנברא העולם,
כי אין מקום לרוח צעירה כאשר הגוף נדם.

יש האומרים שהגוף הוא סתם עטפה,
ורק לנשמה יש חשיבות עליונה.
יש גם האומרים שכאשר הגוף את תפקידו גומר,
עוברת הנשמה לגוף אחר.

לכן אני מוכן להתחיל הכל מחדש,
לשמור על נשמתי בשתי ידיי ממש.
ועד כמה שאני מכיר את נשמתי,
מוכנה היא להסכים להישאר בגופי.

כי לגופי הספיקה כבר להתרגל,
לך תדע איך היא תרגיש בנוף אחר.
התרגלה לאפי העקום לעיניי פוזלות,
לקרחת שלי ולרגליי עקומות.

הגיע זמן לסיים את שירי,
ממילא לא אוכל להצעיר את גופי.
עם הנשמתי המשוויצה אני מסתדר לא רע,
אם רוצה להתקוטט עם הגוף הזקן,שיבושם לה.

מי שחושב שהשיר הוא מביש,
אל לו לשכוח, שהכותב הוא קשיש.
מה יש כבר לצפות מכזה,
שגילו מופלג ומוחו "רזה"

אשר הלפרן.


אהבת? לחץ כאן וקבל עדכונים על תכנים חדשים שלי
+ שמירה על זכויות היוצרים למאמר באחריות הכותב בלבד

תגובות

טוען...
הצג הכל