לכבוד תמר אריאל

. אסור היה להפקיר אותה

אני מבקש לצאת כנגד כל המשבחים את הפקרתה של תמר אריאל זצ"ל. אסור היה להפקיר אותה. יש לכך סיבות ברורות: 1. תמר בשירות צבאי פעיל בתפקיד חיוני לאומי. הצלתה הוא ערך עליון מבחינה לאומית. 2. לתמר יש גדר של תלמידה חכמה בתרומתה העתידית לבניין הרוחני והחינוכי של העם היהודי. יש לכך ערך הלכתי מובהק. 3. יש מושג שנקרא שעת מלחמה. אנו במלחמה מול אויב אכזר. תרומתה של תמר להכרעת האויב עולה על כל הניצולים גם יחד. 4 יש מושג שנקרא קידוש השם. אמנם אי אפשר לכפות על הצלתה. אך אי הצלתה הוא חילול השם.

העיקרון העליון הוא: מצוה להציל נפש מישראל, ומי שאינו מציל מפר את הציווי: "לא תעמוד על דם רעך" (ויקרא יט, טז) וכן ביטל מצוות עשה "והשבות לו" (דברים כב ב). כל המאבד נפש אחת מישראל כאילו איבד כל העולם כולו, וכל המקיים נפש אחת מישראל כאילו קיים כל העולם כולו.

לאחר שלמדנו את העיקרון, יש לבחון את האירוע הנורא, בו לצערנו העצום, איבדה תמר אריאל זצ"ל את חייה. על פי הגרא"י אונטרמן זצ"ל ב'התורה והמדינה', חלק ד עמוד כ"ז: מעשה הצלה הכרוך בסיכון לחיי המציל, אם בני האדם היו עושים את המעשה לשם פרנסתם, או אפילו כדי להציל את כל רכושם – אזיי מצווה במקרה זה להיכנס לסכנה הנ"ל לשם הצלת הזולת, אפילו אין בטחון שמעשה ההצלה יצליח. על פי הסברו של הגר"י זילברשטיין שליט"א ב'אסיא' (חוברת מ"א ניסן תשמ"ו), בכל מידת סכנה שאדם מוכן ליטול על עצמו ולהסתכן למען תועלתו הפרטית, כמו לטפס למקומות גבוהים ומסוכנים, חייב אדם להיכנס לסכנה כדי להציל חברו. זהו צו עליון.

בכל זאת, גם אם אנו משערים שהסכנה למציל היא גדולה מידיי, כשאין חובה מן הדין להציל, עדיין ראוי להציל מצד מידת חסידות. כלומר, מי שמסכים להיכנס ולהציל – אשרי חלקו. כדעת שו"ת 'שרידי אש' (חלק א עמ' שי"ד) בשם ספר 'הליכות אליהו', שאפילו הפוסקים הסוברים כדעת הרדב"ז (שו"ת הרדב"ז חלק ג סימן תרכ"ז) שאסור להיכנס לספק סכנה כדי להציל את הזולת, מכל מקום יכול להחמיר על עצמו ויש בזה מצוה, וכדעת הגר"ש ישראלי זצ"ל ('שבילין' תשל"ז, צ"ג). וכך פסק גם ה'אגרות משה' (יו"ד, ח"ב, סימן קע"ד, ענף ד). והגר"א בצרי (שערי עזרא, חו"מ קכה) ועוד. על פי כל האמור לעיל, בוודאי שאין לשבח את הפקרתה של תמר אריאל זצ"ל.

במקרה של תמר אריאל זצ"ל, יש גדר מיוחד, שחייבים היו להצילה מדין הצלת כלל ישראל. שליחותה הבטחונית היא בגדר הצלת כלל ישראל. כאן חובה למסור את הנפש בכדי להצילה למען כלל ישראל. ניתן ללמוד זאת מדברי הראי"ה קוק זצוק"ל, הרב הראשי הראשון לישראל, ב'משפט כהן' (קמ"ב-קמ"ד), שקיימת חובה על היחיד למסור את נפשו עבור הצלת כלל ישראל. אמנם, אין לכפות זאת על המציל. אבל כך עשו רבים וביניהם גדולי ישראל, כגון: פנחס שהרג את זמרי, ר' חנינא בן דוסא שהציל מהערוד, רבי שמעון בן לקיש בהצלת רב אימי, אסתר המלכה ועוד.

כמו כן, אם הניצול/ה הוא בגדר תלמיד/ה חכמ/ה, יש מצוה למציל למסור את הנפש להצלתו/ה, ובמיוחד תלמיד/ה חכמ/ה שרבים צריכים לו/ה ('ספר חסידים' תרצה; שיירי כנה"ג יו"ד קנז בהגב"י אות לה; 'מגדול עוז' ב'אבן בוחן' פנה א' – להיעב"ץ; 'יד אליהו' מלובלין סי' מג; 'משפט כהן' קמג עמוד שי). תמר אריאל זצ"ל היא בגדר מעלה יתרה, היא תלמידה חכמה שרבים צריכים לה. ניתן לעמוד על כך מסיפור חייה, ממסלולה האישי לאומי שבא מתוך תורת ארץ ישראל, למען עם ישראל בשירות הלאומי, ואחר כך בתפקידה הקרבי, בהצטיינותה בכל תפקידיה ובמהלך מבצע 'צוק איתן' במעשיה ובתפילותיה, שיש לה גדר תלמידה חכמה שרבים צריכים לה.

זאת ועוד, אין ספק שבשעת מלחמה מוטלת עלינו חובה גדולה יותר להסתכן בסכנת נפשות, בכדי להציל את הזולת הלוחם כנגד אויבינו. אנחנו נמצאים במלחמה. תמר היא לוחמת מובחרת. מחוייבים להצילה, מגדר חמור יותר, משום שאחת מהלכותיה של מלחמת מצווה בה אנו נתונים, היא שכל אחד ואחת מאיתנו חייב/ת למסור את הנפש להציל את הזולת מסכנה שנקלע בה בעת מלחמה ('ציץ אליעזר' חי"ב סי' נז). במלחמה אין תופסים הכללים "וחי בהם – ולא שימות בהם" וכן מה שלימד רבי עקיבא (ב"מ סב, א) "וחי אחיך עימך – חייך קודמין לחיי חברך'". (הגריא"ה קוק ב'משפט כהן'; קמ"ג). בעת מלחמה, אנו מחויבים למסור כל אחד ואחד את נפשו בעד הצלת חייו של משנהו, ונכנס זה גם כן בכללי הלכות ציבור והנהגת המדינה ותקנתה ('ציץ אליעזר' שם; הגרא"י אונטרמן בקובץ 'התורה והמדינה' ח"ז). הציבור אינו סתם צירוף של יחידים ואוסף של פרטים, אלא הוא מהות חדשה הנקראת "כלל ישראל". מלחמות ישראל, בוודאי מלחמת מצווה כמו בימינו, מלחמות הכלל הם. הבנת ערכו של כלל ישראל כמהות מיוחדת, הועמד למבחן במקרה זה של נשמה מיוחדת זו תמר אריאל זצ"ל, ואבדנה הוא בגדר של חילול ה', שכך אבדה קצינה מצטיינת מובחרת, אישיות נדירה, שכל עם ישראל צריכין לה. יהיו הדברים לעילוי נשמתה של הצדקת הזו, ולמען ייקחו ישראל לליבם, ייזהרו הצעירים לשמור על חייהם למעננו למען כלל ישראל, ניזהר כולנו בשמירת חיי הזולת ובהצלתו, ונעשה תשובה גדולה בזכותה.


אהבת? לחץ כאן וקבל עדכונים על תכנים חדשים שלי
+ שמירה על זכויות היוצרים למאמר באחריות הכותב בלבד

תגובות

טוען...

כותבי המדור

הצג הכל