לא שכחתי

יצחק רבין ז"ל, לוחם ושומר ישראל שניווט את הדרך תוך כדי הבנה שאם לא נתחזק חוץ מביטחון צבאי, גם ובעיקר בחינוך,תרבות,צדק חברתי, דמוקרטיה ושלום. נתמלא בבורות,קנאות, בריונות,אלימות וחורבן הסולידריות הישראלית. מאז ועד היום, מגמה זו רק יותר ויותר התחזקה.

4 לנובמבר 1995,
הייתי בן 15 וחצי בערך, תלמיד תיכון שחזר אחרי שנת לימודים בפנימיה צבאית, שם לראשונה הוטמעו בי קצת ערכים ציוניים מנקודת מבט שונה עבור נער צעיר. סוג של צבא בגיל כזה?! הרי מה לנערים שלרוב עדיין תמימי דעת בשלב הזה של החיים ?! קצת היה גדול עליי כל העניין וכך מצאתי עצמי עוזב אחרי שנה אחת תמימה,ילד של בית, קצת ביישן, קצת מופנם.
עוד לפני זה,אני זוכר את הפעילויות של תנועת הנוער והשירה האדירה של "אנחנו זה הנוער העובד והלומד..." עולם של ספיגת סולידריות, עולם של ספיגת ערכים.
בתמימות הנעורים, לא כל כך הובן לי הדחף הזה של לעמוד מאחורי האידאולוגיות של הימין או השמאל בישראל. למעשה גדלתי כשברקע שני "יצחקים", שמיר ורבין. שני אוהבי ארץ ישראל, מלוחמיה, ממנהיגי הארץ. אחד שחלם על א"י השלמה של ז'בוטינסקי ואחד שספג במורשתו את א"י הראלית והמחולקת מפשרה של בן גוריון. בדיעבד אחד שלא ראה הזדמנות ממשית ולא האמין בדרך הכואבת והארוכה למען השלום וזאת גם במחיר כיסאו ואחד שהאמין מבלי להתפשר על הביטחון, שהדרך רצופה מכשולים וויתורים כואבים מכיוון שאין דרך קצרה לישראל מזו למען השלום ושילם על כך את המחיר הנורא מכל.
נער תיכון בכיתה י' הייתי באותו ליל הרצח,עד כמה שזכורה לי התקופה שלפני כך זכור לי אותו מוצאי שבת בין העצובים אם לא העצוב ביותר בתולדות מדינת ישראל .היום שלאחרי שהיה יום אבל לאומי, צמרר עוד יותר. השאלה, מה יהיה אחרי הרצח המתועב ואיך החברה והמדינה תספוג את זה לא העסיקה אותי אז בתור נער ואולי טוב שכך. כך חוויתי בצורה התמימה ביותר שיכולתי לחוות את הצער ברצח ראש הממשלה שלי, של המדינה שלי שלמדתי להכיר אותה באותה תקופה של גיל ההתבגרות מיום ליום בעוד היבטים.
19 שנים עברו מאז הרצח הנורא, אחרי התיכון גויסתי ושירתי בגדוד שריון אשר השאיר חותם כמעט בכל אזור בטחוני מדרום לבנון ועד שטחי יו"ש וחבל עזה. למדתי וספגתי מקרוב את המצאותינו השנויה במחלוקת בשטחים ואת היכולת להבין, להסכים או לא עם הדעות השונות אם כי בסופו של דבר, על מנת לשמור על המדינה שלנו כמדינה יהודית, דמוקרטית עם חברת מופת אשר מושתת על חינוך, תרבות, צדק חברתי וכמיהה לשלום, על כל ממשלה בישראל לעשות כל מה שניתן בכדי להגיע להסדר כלשהו שיגדיר את גבולותיה הברורים והיציבים של מדינת ישראל אם זה מבחינה טריטוריאלית, דמוגרפית וחברתית .
החברה הישראלית מאז ועד היום מהולה יותר במחסור סולידרי שהולך ומחמיר, פערים חברתיים הולכים וגוברים,חוסר סובלנות, גזענות, פשעים, שחיתות ושוחד בשלטון ,מפרשת דרעי,פרשת קצב,פרשת "האי היווני" ,פרשת הירשנזון, פרשת טלנסקי, פרשת "הולילנד" ועוד ועוד שחיתויות מפוקפקות שהולכות ונחשפות,אינתיפאדה שפרצה,פיגועי טרור שממשיכים, מבצעים חוזרים ונשנים בעזה, וזאת בנוסף ליוקר המחיה שהלך והאמיר ומחירי הדיור שנסקו לבועת נדל"ן יצרו מרקם של מדינה שאיבדה המון מהחזון של יצחק רבין.
וכמו מילות השיר :

"ואני לא מבין מה השתנה
אם אני האידיוט היחיד במדינה,
שחרד למחר וחולם עלי זית
ורוצה להרגיש שכאן זה הבית"

4 לנובמבר 2014 , לא שכחתי.




אהבת? לחץ כאן וקבל עדכונים על תכנים חדשים שלי
+ שמירה על זכויות היוצרים למאמר באחריות הכותב בלבד

תגובות

טוען...

כותבי המדור

הצג הכל